Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

שמואר *בריתם psiMtra• 38 שלוחה לברצלונא ומזה חלה לדון כי כבר בימי גאון זה נתפשט הירושלמי גם באp ספרד הרחוקה והגה ראיגו כי אין כאן לא רבים ולא יער. גבא עתה לשאר תשובות •רב האי ופירושיו שנזכר בהם הירושלמי: 15) תה״ג ר׳ ליק סי׳ ייד: עוד לו (ריל לרב האי) ששאלתם על מה שנוהגים העם להזכר (צ׳ל להזהר) בשעת תקופה שלא לשתות מים אע'פ שלא ידענו טעם צריכין אגו לחוש שלא על חנם פשט טגהג זה בישראל וקאמרי בגמרא רבני מערבא בפרק אין מעמירין צריכין אגו לחוש על מא דברייתא חוששין ובו', והוא בירו' ע׳ז פ׳ב ה׳ג (דף מיא ע״א שורה ה' מן הסוף). והתשובה הזאת מובאת גם בס׳ העכור להראב׳־ע רף ט׳ א׳ (ומשם באבוררהם סרר התקופות) ושם איתא שהיא תשובה שנשלחה לחכמי קירואן ושרב האי השיב כי ניחוש בעלמא הוא ואין שם דבר מהירושלמי. וכן נמצאת בגוסחא אחרת בחמדה נגוזה סי׳ קס׳ו. ועייע שערי תשובה סי׳ פ', הערות ריש באכער לתהיג ליק סי׳ י*ד והערת שזח׳ה בס׳ העכור שם. 16) שם סי׳ עיח (ועוד בשערי תשובה סי׳ עיו ובבית נכות ההלכות ח“א 51 סי׳ ייט): לרב האיי שאלתם צבור דמצלי תפלת ערבית וקרו קיש קודם צאת הכוכבים ולא יכיל אינש לעכבינהו . . . איזה מהן עדיף . . . רבנן דבאp ישראל הכי עכרין מצלו של ערבית ובתר הכי לזמן קיש קרו ובו׳. ולפיד ראטנער (אהבת צויר ברכות 2) רמז בזה רה*ג אל רברי הירו׳ ברכות פ׳א היא (דף ב׳ עיא): איר ■יוסי אין קורין אותה בבהכיג בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דית. 17) זכרון לראשונים סי׳ שיל (בענין הפייס): ואעיג דלא מיפרשא כגמרא דילנא אלא מיהו מיפרשא בתלמודא דארץ ישראל דהתם הכין מפרש הוציא אחת'מונין לו הוציא שתים מונין לו־אלמא שתים מונין לו ובו׳. והוא בית׳ יומא פ׳ב היב (רף ל׳ט עיד שורה ר׳). 18) ספר המפתח לרבינו נסים שבת י'ב (מהר׳ גאלדענטהאל דף כיח ע׳ב): והתנאי שהזכרתי על דברי ר׳ שמעון . . . כך מצאתי בפי׳ אדוננו הא• ואלו דבריו ... ואיתא לה להא מילתא סייעתא בתלמוד ארץ ישראל ומילתא מוכחא היא ער הנה דברי הגאון ניע ואני עיינתי בתלמוד אp ישראל וכתבתי ממנו ההלכה שהוקדם זכרה ובו׳. והבונה פה לירו׳ שבת פ*י היו (דף ייב עיג שורה ייא מן הסוף, עיש). 19) ערוך ע׳ גבשוש: . . . והכי פירשה רב האי גאון . . . המפעפע גושים והממלא נקעים שתחת הזיתים והעושה עיניות לגפנים כל אלו המפורשים בתלמוד אp ישראל חייב משום חורש. והוא בירד שבת פ*ז דייב (רף ט׳ סע׳ד, ועי׳ אהבת צויר שבת 90). ונמצא כזה גם בפירוש ריח מבלי שנזכר שם שם רב האי אכל הלא ידוע כי הגאון הזה היה אחד המקורות היותר חשובים ששאב מטנו הריח. 20) רי'צ ניאת ה׳ לולב (שערי שפחה ח*א צ׳ז): . . . ובגדול כדי שיאחז שנים בידו אחת דברי ר' יהודה ר׳ יוסי אומר בשתי ידיו ואמר רבינו ר,איי דהכי תני כרי שיאחז שניהם בידו אחת ולא יהא האתרוג גדול מכדי שיאחז