Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

שםואל אברהם פאזנאנסק• 34 זוד בשערי חשובה סי׳ ס׳ד אין bp ראיה לא מדברי חורה ולא מן הברייתא ולא מן החלמוד ורק מדברי קבלה היינו מן הכחוב בגחמיה ח׳ י׳(ועי' בהגהוח איי הים שם שבפרדס דף ס׳ב א׳ איחא זה בשם רב יהודאי גאון, ואמנם גם שם באה רק הראיה מהכחוב הג״ל בגחמיה). עור יש להעיר כי בפירוש מלים למס׳ ברכוח בלשון ערבית שהויל מקרוב הרשיא ווערטהיימער (ירושלם תרסיח) ושטייחסו לרב סעדיה גאון נמצא בדף ד׳ ע׳ב כזה: "חערומח (ציל חרעומח) הסיגים פיר׳ בחלט׳ א׳ ישראל שאום׳ עשרת הדברוח דבר הק׳ עם יש שאום׳ צ׳ל והשאר) משה רבינו אמק מפי עצמו“ והוא בית' ברכוח פ׳א היה (רף ג' ע״ג שוריה כיח), אבל במיא יבורר כי הפירוש הזה לא יצא מחחח ירי רב סעדיה אע*פ שקרוב הדבר כי מחברו היה אחד מבני ישיבות הגאונים. אבל כגראה הסתייע רב סעדיה מירושלמי גם מבלי■ לקראו בשמו דהנה בס׳ האשכול ה׳ סדר פרשיות (ח״ב 67) איתא: "בפורים קורין ויבא ■ץמלק ער סיס ואעיג דט' פסוקי נינהו לא ליקרי טפי הכי אמר רב יהודאי ואמר רב סעדיה מפני שעגיגה אין בו יותר מט׳ פסוקי“. והטעם הזה נובע כמו שהעיר בעל גחל אשכול מירו׳ מגלה פ׳ד היב (דף ע׳ה עיא שורה ל״ט) שאיתא שם: התיב רב פילפי בר פרוטה קומי רבי יונה הרי פרשת עמלק איל שנייא היא שהוא סתרו של יום. והגד. יהיש בתפארת שיבה 140 רצה להוכיח מזה כי ככר רב יהודאי הסתייע בירושלמי אולם הלא ראינו כי דברי התלמוד אלו יתייחסו רק להטעם שנתן רב סעדיה ואמנם במקומות שגזברו בהם רק דברי רבי יהוראי לבדם לא בא עליהם הטעם הזה ואף דברי ריי משונים שם כמו למשל בהיג ד׳ מק׳ג 622: "ואעיג דט׳ פסוקין גיגהו לא לקרו טפי רהכי אמר מר רב יהוראי גאון ריש מתיבתא אי דקרו מן ויבא עמלק לקרו ואם לא קרו מקמי ויבא עמלק ליקרו הלין ט' פסוקי ולא לרלגין (צ׳ל לירלגו)“ וכעין זה גם בשני כ״י של סתר ר“ע גאין (עי׳ מארכס ע׳ 19 שורה י״ר •והלאה), בה׳ פסוקות 134 ובסדר פרשיות בתורתן של ראשונים לרהיט הורוויץ היא 41ז). הגה כי כן מצאנו גם את רב סעריה קורא בשם תלמוד ירושלמי ומסתייע בו אכל עם זה יש להזכיר מה שהעירותי כבר והוא כי הגאון הזה מארץ אחרת בא למלוך בבבל והתגורר בארצות שונות ער כי אין אופן השתמשותו בירושלמי ראיה מוחלטת על אופץ ההשתמשות בו אצל גאוני בבל האחרים. ואמנם שאיי התשובות שיזכר בהם הירושלמי בפירוש או ברמז הן כמעט כלן נובעות משני אחתגי הגאונים, רב שרירא ורב האי בנו, וכבר הזכרנו לעיל אחת מתשובות כאלו לרב שרירא (זכרון לראשונים סי׳ חליר) ואחת מרב האי (בם' האשכול ה׳ סיח ח׳ב 47). ועתה נזכיר שאר התשובות המתייחסות לענינגו ונתחיל של רב שרירא: ו י) ועייע בשניי הלקט סי' ד' ני שם יא נזכיי »V שפות הנאינים חיי1: .וםי*’אין סיח וקורץ בו שלשה בני אדם בסוף «רשת ויד• בשלח ויבא עסלק ער סוף ה«־שח ואעיג שאינם אלא ט׳ פסוקים אי! עדין להתחיל בפרשה שלמעלה שבן הוא ביררו של יום ובן הוא ם«ורש בירושלמי ובו'“. וע״ד סרר פרשיות של יויט והפטרות שלהן שבאו רק בה״ג ד' םק'ג עיש בהערות הםויל, ע' 617 הערה ג', שיה נובע באמת םר'ש קיירא.