Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

33 עגינים •ונים הנוגע,: רהקוטת רגאינים אין מן הצורך לרשום פה כמו שהוכחנו לעיל ויש למצאם■ בנקל במפתח ריע הילדסהיימר ע׳ 10. ונעיר רק על ענין אחד והוא על מה שאיתא בהגהות מייסוניות ה׳ ברכות פיז הייב (הובא באהבת צויר בי־כות 176) וזיל: "ורלא כה'נ שפסקו לחתום באיי מקדש ישראל וריח כתלמוד, ירושלמי“ עביל, והוא בםקינ 50. מכל מה שאספנו פה נוכל להוציא משפט כי בהיג ידע את הירושלמי והשתמש בו מבלי כל מעצור אף כי לא במרה מרובה כי מביר מקומות שרשמנו הנה ה׳ האחרונים נמצאים רק במהרורא א׳ ולכן מי יודע אם אינם הוספות מאוחרות ומהשאר מוטלים בספק הרבה מהם (כמו סי׳ ה ו׳ ז י׳ ייא י״ב ייד םיז וייז ואולי גם סי׳ ייט). אם כן ישארו מלבד המקום שנזכר לו הירושלמי בפירוש פעם אחת רק ט מקומות ודאים וזה הלא מספר קטן בערך לספי גדול כזה וגם כאן עוד לא נדע איזה מהם הם מגוף ההלכות ואיזה מההוספי־ת ועם זה אין לשכוח כי ךבי שמעון קיירא לא היה גאון ואיב לא נוכל לרון משטתו ודרבי על שטתם ודרכם של ראשי ישיבות סורא ופוסבריתא. תשובות הגאונים ופירושיהם. הגאון הראשון אשר נמצאהו בתשובותיו קורתא בשם תלמוד ארץ ישראל הוא רב סעדיה בתשובתו הנדפסת בשערי צרק חיג שיב סי׳ ט׳ (ומשם בספרי רסיג חלק ט׳ 90) שהזכרנוה לעיל. חוץ מזה העיר יהיש בהחלוץ ה׳ 37 מה שנמצא בשבהיל סי׳ רפיד (ובספרי רסיג שם ע׳ 160) כזה: "ורבינו סעדיה גאון זציל כתב בפי׳ ספר עזרא שפירש ובראש השנה אסור להתענות בין מדברי תורה ובין מדברי קבלה בין מן הברייתא בין מן התלמוד . . . מן הברייתא מניין דתניא וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצינו ביהיב מתענין ולא מתריעין . . . p התלמוד מניין רהכי גרסינן בתלמוד ארץ ישראל אמר רב סימון כתיב מי גוי גדול ר׳ חנינה ר׳ יהושע חר אמר אי זו אומה כאומה זו .... וכן מצאתי בספר רב האי גאון זציל“. וגמצאת הברייתא בירו׳ תענית פיג היד (דף סיו עיר שורה יי) והמאמר השני כריה פ״א ה־ג (דף ניז עיב שורה ו׳). והגה גטצאים דברים אלו ואם גם בקיצור גם בפירוש עזרא ונחמיה לר׳ סעדיה שהויל מאתיום באוקספורד תרמיב (והויל עור הפעם בערגער בקבץ על יד כרך ר׳ אשר ייחסו שלא בצדק לר׳ בנימין ביר יהודה) לנחמיה ח׳ י׳ ויכול להיות כי נלקחו מפירוש זה ולכן נקרא עליהם עים טעות שם רב סעדיה גאון,). אבל בל הסגנון הוא קרוב ללשון הגאונים ומה גם כי כתוב בסופו שגם רב האיי אמר כזה אף שבתשיבתו בנירו י) עי׳ הטקוטות שאסף טאתיוס בהקדטתו האנגרית ע׳ VI. ויבוי גיב היות ב׳ הטטרש הזד שאב טטירושו •ד רסיג אב!1 הע^ים את שסו. ודעת גרינהוט בי הטירוש טהר' טאתיוס ובערגער נובע נוהגאון (עי' עיז באחרונה בטאסף אשר גדטס על יד הטדיץ בטיב תרס׳ב ע׳ 137 וריאד.) אין דר. בל* יסוד ואך לשוא יאמר כי גם דעתם ש!י טאתיוס, ראזין וטארגעס היא בי המחבר הוא הרסיג בי הם יאסרו אך כי שם הטטר• היה רב סעדיה אבד לא בי הוא הגאק. ואורי עוד נשוב לדבר סיד. 3