Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

שסואי אגרהס pcjMMe« 30 או ה׳ ראו םר.ד׳ שלאססבערג 11. והרא׳ש טרויב רשם מירו׳ ריש פסחים ~ עיש“ והוא רף כין ע׳־א ושם הלשון משונה קצת: כתיב ושמרתם את המצות . . . מה אגן קיימין אם לאכילת, מצה כבר כתיב . . . אלא אם איני עניין לאכילת מצה תגהו עניין לביעור חמץ. והרי׳צ גיאת ריש ה׳ פסחים גם הוא שאב סבה"ג. 9) שם פיב 57a (מקיג 140): ואסיר למיכל מצה מכעור יום מיקמי דליקדיש . . . משל לארוס שבא על ארוסתו בכית חמיו יכו". והראשים רשם "ירושלמי רפ׳י“ והוא פ*י היא (דף ליז ע׳ב שורה י״ז מן הסוף) ושם הלשון משונה קצת. ועי׳ דורות הראשונים שם. 10) שם 58 a (מקיג 136): ישראל וגוי שהיו באין בספינה ורדה חמץ ביד ישראל היז מוכרו לגברי או ניתנו לו במתנה וחוזר ולוקח ממנו אחר הפסח ובלבד שלא יערים ורשאי ישראל לומר לגוי עד שאתה לוקח במגה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח. פה רשם הראש׳ט "תוספתא פ*ב וירו׳ פ’כ ה׳ב“ והוא בירו׳ רף כיח עיר שורה כ׳ב מן הסוף .ואמנם פה יותר גי־אה שלקח בהיג מהתוספתא. חרא שחסר בשגיהם "ער שאתה לוקח לך מגוי בוא וקח לך מישראל" מה שנמצא בירו׳, ועור שגם ההמשך בהיג "משכיר ישראל לגוי“ נמצא רק בתוספתא ולא בירושלמי. 11) שם 69b (םק’נ 142): והא התקינו ארבע כוסות של פסח כנגד ארבע גאולות שנאמרו בסצרים וכו׳. גם עיז כבר דברתי לעיל אצל השאילתות סי׳ 11, ואמנם העגין פה משוגה גם בסידורו וקרוב יותר לביר פ פיח סי׳ ד' שהיה בלי ספק למקור לבה׳ג. 12) ה׳ טיב ותעגית 78b (מקיג 193): אמרי יהושע בן יהוצרק פש מיגייהו שגאסר הלא זה אור מוצל מאש. הראשיט וכן ריע הילרסהיימר רשמו "ירושלמי תעגית פ*ג היה“ וצ*ל פיר היח (רף ם*ט ע׳ב שורה ח׳) ואמגם שם הלא בהמשך אחר: אסר רבי יוחגן שמוגים אלף פרחי כהוגה ברחו להם לתוך קלתותים של בהמיק וכולהם נשרפו ומכולם לא גשתייר אלא יהושע בן יהוצדק הכה׳ג שנאמר הלא זה אוד מוצל מאש. ונראה שבדייג לקח מאיזה מדרש. 13) ה׳ מגלה 80 a (מקיג 196): ריביל טכגיס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגלת אסתר רבי יונה אבוד. דרבי מוגא היה מתכוין לקרא אותה לפגי הגשים שבביתו. ע׳ז כבר העיר הרשייר בכרם חמר שהוא מחירו׳ (עי׳ לעיל) והוא במגלה פ*ב היד (רף ע׳ג עיב שורה ייא מן הסוף) ושם בארמית: ריביל עבד כן מכניש בגוי ובני בייתיה'וקרי לה קוטייהון. והשאר חסר בירושלמי. 14) ה׳ מזוזה 94b (טק׳ג 233): ארטבן שלח לרביני הקרוש חרא מרגליתא אטימטון וכו׳. הראשים רשם "ירושלמי סאה פ*א" אבל זהי' לקוח אם מהשאילתות (עי׳ לעיל סי׳ 14) כמו שבכלל כל ה׳ מזוזה לקוח משם או אולי מביר פ׳ ליה כי רק שם איתא גם הסיום שנמצא פה בה׳ג: בהתהלכך תנחה אותך זה עוהיז ובו׳.