Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

עגינים מיגים דנוגעים £n§1pr דגאיניס 29 ברכות פ׳ב היד (דף ו׳ ע״ג שוי־ה ייב מן הסוף): מקיל כה לרחוץ בסים שאובין מחמירין בה לטבול במים חיים. r 4) שם פיו 13 a (םק'נ 53): תיר הפורס על שמע •יהעיבר לפני התיבה והנושא אח כפיו . . . לא־ יענה אמן אחר עצמו. וגם פה רשם הראשיט: ירושלמי פיה, והוא פיה היד (דף ט׳ סע*ג). והנה נמצא כעץ זה בתוספתא ברכות ב׳ (נ׳) כיז אכל בהרבה שינויים: הפורס על שמע ־המברך על הפירית ועל המצות לא יענה אחר עצמו אמן ובו׳. ולכן נראה כי לקח זה בהינ מהירושלמי. ועייע בלקוטים בבית נכות ההלכות א' 54 מה שהובא בשם רבינו נסים כי אין כאן פלוגתיא בין גמרא דידן ובין גמרא דירושלמי (ועי׳ גם רעווי ניה 210). 5) שם פ׳ז 21a: דאמר ריח ב׳א אמר רב שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט ובו׳. על המאמר הזה בבר דברתי לעיל אצל. השאילתות (סי׳ 8) כי הראיה מהכתובים תמצא רק בירושלמי וכי אמנם בעל המאמר פה הוא ר׳ זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה ולבן נראה כי שאב פה בה׳ג מהשאילתות. ובר׳ מקיג 26 איתא לגבון איר זעירא משום ר׳ אבא ביר ירמיה (ועי׳ הערת המו׳ל שם הערה קיר.) כמו שהוא גם בסדור רב עמרם (עי׳ לעיל). 6) ה׳ קידוש והבדלה 26 b (מק’נ 47}: ומדאורייתא מנ׳ל דמברלינן על האור דבתיב וירא אלהים את האור בי טוב ויבדל אלהים בין האור. על המקום הזה העיר כבר הםם'נ עשין ביט שהוא מהירושלמי וזיל: "גרסינן בירו׳ דברכות בשם ר׳ יוחנן וריל וירא אלהים כי טוב ואחיב ויבדל אלהים הבדלה היא ובה׳ג הביא מלאן דמברילין מדאורייתא אנורא ובו׳“ והוא פ׳ח ר,*ו ןרף י׳א סעיב, ושם האומר הוא רבי זעירא בריה דרבי אבהו) ואמנם ממש כלשון הזה איתא גם בביר פרשה ג׳ סי׳ ז׳ ואולי לקח בהיג מפה. ועי׳ יה׳ש בתפארת שיבה 141 ואהבת צויר ברכות 189. 7) ה׳ ערלה 32 b: ומיחייב למיקלייה לדמי פורקניה ופירי דשנת ארבע־ ובתר רגפיק להו אסור למיכל מיניה עד רנפקא רביעית ואתיא חמישית. ובמק׳ג 643 בסתם: ופירי דפרריסא רארבעה שנין אסיר למיכל מינייהו עד רפריק להו. ובבר דברתי מזה לעיל אצל השאילתות סי׳ 13 שהיו אולי פה המקור לדברי בה׳ג. ועי׳ תוס׳ ר׳ה י׳ א׳ ד׳ה ופירות שכתוב שם: ויש הלכית גדולות שכתוב בהם ופירות שנה רביעית בתר דפריק לדיו אסורין עד דנפקא ועיילא חמישית ושבוש הוא רבהיינו לא איירו בשמעתין כלל. וכן כתב הרמב״ם (ה׳ מאכלות אסורות פ׳י הי״ח): הורו מקצת הגאונים שאע״ם שפדה פירות שנה רביעית או חללן אסור לאכלן ער שתכנס שנה חמישית ודבר זה אין לו עיקר ובו', וכיון פה אל בה״ג (עי' כסף משנה במקומו; ועי׳ע תולדות ריז הלוי לרייפמאן הערה 31 ושווארץ בספר Moses ben Maimon ע׳ 361). ועי׳ עוד רא״ש סוף הלכות קטנית ודורות הראשונים ח״ג ס״ז ב׳. 1 8) ה׳ פסח 56b (םק'נ 153): ות*ר ושמרתם את היום הזה לדורותיכם שמרהו מלפניו מאור ארבעה עשר. ונמצא כמו זה מלה במלה בת׳ פסוקות