Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

א. ק#םיגקא 22 היסודי לסהדורא שלי אבל אינה בכ׳י פרנקפורט) וא'כ אין להביא ראיה מוכחת טטגה. 14) םי/ קט׳ה "ארטבן שלח לרביגו הקדוש״ — שאילתא זו לא גטעאת כלל בכתבי היד הטובים, ובטלו כל החקירות בדבר זה אם הובא טירוש׳ או טב״ר! וע״ר משלח ר׳ יהורה נשיאה בפורים שהיה לסלע המחלקת בין שייר לחנ״רי חיות ככל הטיבא טאת ר*שפ (137 .p) הנה הפיסקא שבשאילהות הנדפסות "הדר שלח ליה" ער "ומתנות לאביונים" לא נמצאת בכיי עתיקים כלל! לסי זה לא רק שאין בהשאלתות מאומה מהירושלמי כי אם להיפך אפשר שנכנסו להירושלמי הוספות מאוחרות עפ׳י השאלחוח! והיה כי ישאלוני מה רעתי בענין יחוס השאילתית להירושלמי עפ״י כה*י, ואמרתי כי תוצאות מחקרי הן בקצרה שאין לשפוט על השאילתות כלל כעל ספר מחובר עיי ר׳ אחאי עפיי מקורים שבכתב, כי הן קובץ דרשות שנדרשו בישיבות בבל ברור חתימת התלמוד וכשתי מאות שנה אחרי כן, ור׳ אחאי אסף אותן כמו שהיו לקבלה, ולכן אין בהן בל זכר אף לה גאו ני ם הראשונים גם לא למעשה וענין שאחרי חתימת התלמוד, וכל הררשות היו ח נו ב יו ת ומלאכותיות עפיי רהיטוריקא מיוחרה שהתפתחה עור מימי האמוראים (כמו בדרשת ר' תנחום רמן נוי שבת ל) וקבלה צורה קבועה אח'כ, כל ררשה כוללת ד׳ פרקים: א) הצעת היושב בראש, הנשיא או ראש גולה; ב) איבעיא (כמובא מר׳ נתן הכהן ביוחסין 84 ,Anecd. Ox. II מדרשת ראש גולה) "ברם צריך את לסילף“, לא בכונה לחקור אחרי דבר חדש כי אם לתת אפשרות לתלמוד מובהק להצטיין בדרוש ולאסוקי שמעתתא אליבא רהלכתא על הרוב בדבר ידוע מתלמוד בבלי; ג) דרשת הפתיחה של התלמיד על הרוב בדברי אגדה מלוקטים ונסמכים בפ׳ השבוע (והשמיטום המאספים ונשארו מהדרשות ההן רק איזה ציונים בסוף שאילתות הנדפסות "דרשה“ עם מלים כלתי מובנות, ובאיזה כ׳י נותרו הציונים לפליטה במקומם הראוי להם עם ההתחלה "בריך שמיה וכ׳" ומראי מקומות מספיקים להכיר ההמשך); ד) התשובה "לענין שאילתא רשאילנא קרמיכון“ אשר כמה פעמים היא מימרא ידועה בבבלי. — מלאכותיות כל השאילתות (Kunstform) בולטת מתוך הערות רירקציונליות שנשמרו בכתבי־יר (״אי נמי: בתר ... והדר מימר . . . ומיסק . . .“ שהיא הצעה להפוך הסדר ולשים את תכן האיבעיא בראש בתור "פשטא דשאילתא“ ולהפוך את הפשטא להאיבעיא) אשר השמיטם המרפים הראשון מפני שלא הבינם, אבל מהן נותרו עור, כמו בס׳ ואתחנן "ומשרא, פי׳ ורוצין אנו להתחיל בשאילתא אחרת". והנה אין כאן מקום להאריך ע״ר השתלשלות צורה זו לדרשות חכמים ("שואלין ורורשין“) בקהל רב, וכבר החלה בימי התנאים, עי׳ מנחות ק׳ג: שאול שאילה למעלה מר׳ יהודה בר' אילעי מנין לאומר הרי עלי ששים ואחר ... פתח ר' יהודה בר אילעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר וב׳. אבל ברור הוא שהשאילתות שלפנינו הן בבליות והאמוראים מובאים