Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

26 ענינים שונים הנוגעים רהקושז הגאונים t , , לאו מר בר רב אשי ^וזתום על ההוא סדר כי הלא מצאנו דברים סובאים בשם רב עמרם או בשם יסוד העסרסי וגמצאים לפניגי (יעי' גם לעיל). ואם חכרו בו דברים ונוספו בו נוספות הלא זה^היה גורל רוב ספרי הקרטונים. והנה סדור זה הוא הראשון מחבורי הגאינים שבא בו הירושלמי מפורש נזכר בשמו וזה בח׳ מקומות ואלה הם: \ 1) רף א' א׳: דתניא ר׳ מאיר אומר חייב ארם לבי־ך מאה כרכות בבל יום ובגמרא רארץ ישראל נרסינן הכי תניא בשם ר׳ מאיר אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה ובו', והוא בירו׳ ברכות סוף פ׳ט (דף י׳נ עיר). ועי ספר האורה מהר׳ באבער סי׳ י*נ; שבלי הלקט עגין תפלה סי א' בראש•־; תחלת ספר על הכל מהר׳ ווייס (הגרן ז׳ 79) וראטנער באהבת צויר ברכות 217. 2) דף ה׳ ב: ואותן האנשים שאומרי כמנהג איי אגו עושין הלא כך גורסין בתלמוד אp ישראל תניא יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים אבל הלכה כבית הלל לעולם ועור באותו עגין בתלמוד אp ישראל עד שלא יצתה בת קול המחמיר על עצמו כחומרי אלו וכחומרי אלו עליו נאמר הכסיל בחשך הולך . . . ובתלמוד איי בענין אותה הלכה רב נחמן בר יצהק אמר עשה כדברי ביש חייב מיתה ובו׳. והוא בירו ברכות פיא היד (דף ג' סעיב) ואמנם המאמר דרנכיי ליתא לפנינו בירושלמי רק איתא בבבלי ייא א , ובאמת הגירסא בשני ביי היא: ובתלמוד בבלי בענין אותה הלכה ובו׳ (עי מארכס ע׳ 4 שורה כ׳א). ועי׳ אהבת ציון וירושלים שם 21. 3) דף ו׳ א׳: וכדקרי אינש ק׳ש מבעיא ליה לאפסוקיה בין תיבה לתיבה . . . וכנמרא דאיי כתוב בפירוש שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה רבי יוסי ורבי זעירא ורבי אילא שלא היו מפסיקין בין שמע לברוך. והובא הדבר הזה בשם יסוד העמרמי במנהיג ה תפלה סי׳ ליו (ר ברלין דף י׳ג ב) והוא בירו׳ פסחים פיר ה׳ט (דף ל׳יא ע*ב שורה כיב) ויש לתקן שם דיגירסא. ועי׳ע יהיש בתפארת שיבה 140 ועלבאגען בספרו .Studien z. Gesch. d. jüdisch Gottesdienstes ע' 9. 4) רף ו ב: ומיהו צריך לעמוד בתפלה מתוך ד׳ת רתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מכרך ב לפניה וב לאחריה וקא מתני עלה בתלמוד ירושלמי ר׳ סימון בשם ר' ישמעאל (צ׳ל שמואל) בר נחמן אומר על שם והגית בו יומם ולילה ובו׳. והוא בירו׳ ברכות פ׳א ה״ה (דף ג׳ ראשעיג, ועי׳ אהבה צויר ברכות 21). ויש להעיר עם זה כי המלות בתלמוד ירושלמי הם שינוי שנשתנה עיי מעתיק מאוחר כי הבנוי הזה אינו רגיל בתקופת הגאונים רק תלמוד איי או גמרא רבני מערבא או כיוצא בזר.י) ובאמת הגירסא בשני כיי הנ׳ל היא: בתלמוד אp ישראל (עי׳ מארכס ע׳ 5 שורה א'). 5) דף ז' ב׳: ובתלמוד אp ישראל זה שעומד ומתפלל צריך להשוות י) ינם«א הבנוי הזה ל6י ידיעתי בסעם הראשונה אוד הרי׳ף, עיי חשיבתי בזנו־ ק לראשונים ד' סי' קנים: ובי דלו קאל אלירושלםי »יד.