Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

ע׳ד השאילתות דר אחאי דהוסץ לירושלמי. מאח ד״ר א. קאנדנקא (ויינא). הח׳ ריש פוזגנסקי גשא וגתן בהקדם ד׳ כמאמרו לתקופת ריגאוגיס גס בעגין השאילתות ואמנם מלחרוץ משפם, אם השתמש ר׳ אחאי בירו־שלמי, גזהר במחקרו, אבל כל השקלא וטריא בדבר זה מוקרמת ואין לה עור בסים ומי במוהו יורע כי אי אפשר לרון עיר תכן ספר עתיק ומשובש בדפוסים כהשאילתות (ככר דפוס ראשון, וויגיציאה רנ״נו, הוא משובש, והוא אבי דפוסי ריהרנפורט וגם ווילנא) בלי עיון רב בכתבי היד ובחינת התעודות הנמצאות. לשמחת לב החוקרים אקוד. להציע לפניהם בקרוב את המחברת הראשונה (ספר כראשית) של השאילתות עפי שבעה כתבי יד עתיקים שאני מוציא לאור (גליון אחר בבר נדפס ויקולח בימים אלו להעוסקים במקצוע זה) ויוכחו לראות שהנוסחאות שבדפוס ער עתה הן משענת קנה רצוץ ובמבוא על דבר תולדות הספר ותכונתו אקוד. לבאר דעתי בארוכה בענין מקוריו, ועתה אעיר בדברים אחדים על המקומות המצויינים במאמר רש'פ עפיי רייפמאן והג' נצייב ורי־א הלוי בענין יחוס הספר לירושלמי: 1) המאמר בראשית סי' א׳ תניא א״ר יוחנן צריך האדם שיהיו לו וב׳. עי׳ עמוד 1 במהדורא שלי שלא נמצא המאמר הזה כלל בכ׳י היותר עתיק (קובץ על קלף, קנין הר״א עפשטיין בווינא מאוצר שזח׳ה דל) אעפיי שהובאה הוספה זו כבר באיזה כיי אחרים עפ״י הירושלמי. 2) ויצא, סי׳ כ'^ ואי לנטורי באגרא. לא נכון דבר יהיש שהעיר הרא׳ש (בכבא מציעא סי׳ ם*ב?! ב׳ס הבונה לבבא קמא פרק ו׳ סימן ה׳) כי נמשך בעל השאילתות אחרי ירושלמי, ובאמת אינם תלויים כלל זה בזה, והריאש מביא ענין השאילתות ברחבה (עם הגירסא הנכונה "רבעי למיתב בהדה“ כמו בכיי אוכספורר ובכיי פרנקפורט, כי הוא ענין אחד עם הקורם ולא מאמר בפני עצמו) ומוסיף אחיב ״והכי נמי איתא בירושלמי . . . נאמרד. שמירה וב “, מאמר שונה מאד.