Haḳedem · 1908-03-15 · 1/2 (25. März/Juni 1908) · p. [Seite]

78 B. Koenigsberger. bezieht, wenn auch die rezipierte HaUchah (הל' ברבות רטבים V, 2 und Ende, und 198 ש*ע אויח) auf «einer Auffassung basiert. Der Wortlaut der Gemara (מה1 אוסר אחריהם und הא דאשבחינהו דקא אמרו) bezieht sich beidemal auf das, was die Tischgesellschaft gesagt hat. Ich möchte daher vorschlagen, dass man bei dem Ausgleich des Talmuds an zwei Teile des זימון zu denken hat, wenn auch Ber. 46 a unter ער נברר nach dem Prinzip עד וער בכלל die ganze Introduktion (זימון) des Tischgebets bezeichnet im Gegensatz in דלק; vgl. לבושי שרד zu 192 או״ח. Den ersteren nennt der Talmud nach den Anfangs- Worten הב לן) ונברך), und da die Tischgesellschaft darauf 'יהי שם ד מבורך antwortet, hat der Hinzutretende nur ברוך (היא) ומבורך hinzuzufugen; den letzteren (ברוך שאכלנו משלו וב׳) bezeichnet er mit ברןך, und der Hinzutretende, weil er die Benediktion nicht gehört hat (vgL VIII Ende: ועעין אמן אחר ישראל המברך und zwar nach 53 b: שלא אבל עמהם), spricht nach den עונק nur אמן• Das verstösst nicht gegen die Mischnah Ber. 49 b: כענק שהוא מברך בך עינק אחריו. Auch der Rokeach geht von der Annahme aus, dass beide Male רקא אמרי (plur.) zu lesen ist; § 329 Ende heisst es dort; בא אחר ומצאן מברבק אם שמע שאמרו נברך שאכלנו משלו או נברך אלרינו עונה ברוך ומבורך לעולם ועד בי־ב זביד ואם כבר אמרו ברוך עונה אמן ברב פפא. Inhaltlich deckt sich die Erklärung mit der Raschi’s. Es scheint, dass 'תום nur den Schluss der Worte des בה׳ב (ed. Hildesheimer p. 69) bez. des bei 10 Tischgenossen zu ergänzenden 'ברוך וב zitieren, ohne der Ansicht des Talmud, dass, wenn die Tischgesellschaft כרוך שאכלנו gesagt hat, der Hinzukommende nur אמן sagt, zu widerstreiten; aber das 'תום nur davon sprechen, hat vielleicht die Veranlassung zur oben genannten Halachah gegeben. . . . לולא מסתפינא. S. noch רמ׳א ZU Or. chaj. 139 § 6 bez. der Thorahbenediktion. — Eine deutliche Bestätigung meiner לענ׳ד gemachten Ausführungen fand ich im Machsor Vitry (ed. Hurwitz, p. 33 oben) wo es nach den (nicht genügend korrigierten) Worten der גמרא zum Schlüsse heisst: ואי עייל ואשבחינהו בחר דסיימו עונה בתרייהו אמן. Vgl. jedoch über die Form des זימק noch 283 § רוקח ,בל בי, ebenso רמבים in 5,1 הל׳ ברכות und ר׳ן zum ר״יף, und Tur או׳ח Kap. 192, aber auch מ׳א (nach dem Sohar; gemeint ist 186 פ׳ בלקb:מבאן ולהלאה חברייא הבו וגבריך יהבו ליה־ בסא דברבה יבריך, wonach sich aber הבו auf das Zureichen des