Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

163 פגגיזה םזרחית ובו" הדא אלקול סוא כני ארס לא סימא ואן אלמתרנם קאל פיה אןןא דבל אנשא (ובעברית: וממה שנמצא לו [לרס׳־נ] ירחמהו האל בזאת הפרשה [בראשית] אמרו: הוספתי בתרגום יבי [כמו שהבאתי למעלה מנוף הבאיר]. אמר מבשר: הנה הוספתו בתרנום המלה נאט ק [מרבר] יוציא מן המאמר את ההנחה בי חוה היתה אם הבהמות, אולם לא את ההנחה בי היתה אם המלאכים, כי המלאך הוא נם כן חי מדבר אך אם היה אומר אם כל חי מן האנשים אזי היה יותר ברור, בי לא יכנס מה המאמר לבד כני אדם בלי שום ספק. והנה המתרגם [אונקלום] אמר מה: אמא דבל אנשא). ורב מבשר אמנם העלים עיניו בפעם הזאת מם׳ האמונות לרס׳ג אשר שם תקן בעצמו בהשגה זאת, אף בי בתשובותיו יביא רב מכשר כפעם בפעם את ס׳ האמונות ויעריך עליי השנות. ועל כל פנים נדע עתה ברור בי בחיי רס׳ג לא היתה המלה מאית (בן תמותה) בתרגומו, ורק אחר מותו נוספה ע*י אחד המעתיקים להרחיק את השנת רב מבשר. ואוסיף עוד בי יש לשער שרס׳־נ בהוסיפי המלה נאטק (מדבר) סמך גם על זה שהשרש חוה יש לו נ׳ב הוראת דבור (ביחוד בם׳ איוב)1), אולם אל המלה מאית לא היה לו כל סטובץ. ונצרך לנו לברר מדוע בחר רס׳ג לתרגם עץ החיים שגר אלעאפיה (עץ הרפואה) אחרי אשר המלה חיים לפי דבריו יש לה ח׳ הוראית, ובראש וראשץ הוראתה הפשוטה, ומדוע זה עזב בתרגומו את ההוראה הפשוטה הנמצאת כנוסחת דערנמרג? ואשער כי בונת רס׳ג היתה לקרב ספור התורה' אל דרך הטבע, כי אם נתרגם המלה חיים כפשוטה אזי מההכרח לומר בי זה היה עץ פלא הנוק חיי עולם יבל איבלו. אולם אם נאמר כי העץ הזה היה מהצמחים המרפאים אח המחלות אין מה כל פלא, כי בצמחי הרפואה השתמשו בני האדם תמיד. וכתולדה מזה היה רס׳ג מוכרח לשנות נם את תרנים המלות וחי לעולם, כי לא תרגם את המלה האחרונה במלה ערבית שהוראתה נצחיות (כמו למשל: אברא', סרמדא׳י, דאימא', אזלא' ועל הרוב תרגם רס׳־ג בבל מקום המורה נצחיות במלות אלי אלנאיה, ללאבד) בי אם במלות אלי אלרהר שהוראתן תובל להיות שיחיה מספר השנים הקצוב לדורו, שלא ימות קורם זמנו ע׳י מחלה' וסבה מקרית ובטלית אלה תרגם רס׳ג בבל מקום השייך לארם שאץ אצלו נצחיות בהחלט. יאם ישאל השואל: מהו הנזק אשר יצמח מזה שהאדם יחיה בל שנות דורו ולא יירא ממחלה מקרית? תהיה התשובה בי על ירי זה שהאדם יהי בטוח שלא יחלה וימות קודם זמנו תחלש בטחונו באלהים, ודבר זה מסיר רק להשגחת השמים, כמאמר הכתוב: בל המחלה אשר שמתי במצרים *) בס ד׳ בחיי בר יושר בסירושו יאמר בי עד דרך ה*שמ הודיות חמם חור היוו מדברת. ובמדרש רבה /בראשית •' ב ) דא חוה חיוה לה אדם הראשק במד. חרות יוברר לקח גב השם חוד. בהוראת דבור.