Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

B1Sr־r‘n מאיר r 162 ובחרת ובחיים (שם שם י״ט) שהוא כלל התורה שניתנה לאדם הראשון כי ה אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם. ח) ותאמר האשה אל הנחש מסרי עץ הגן נאכל: ומפרי העץ אשר כתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו מ סן תמתק. תשובה זו ראויה להיות פסוק אחד. אמגם כמו שהפסיקו למעלה בציווי כך הפסיקו כאן בתשובתה. ועוד שלא לבד על דברי הנחש שאמר אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן השיבה אלא הוסיפה עוד דבר חדש. והוא ולא תגעו בו סן תמתון. ולהטעים הדבר ולהבליטו הפסיקו ועשו פסוק לעצמו. וענינו של דבר כמו שפירשו באדר׳ן פ״א שארם הראשון עשה סרוג לדבריו. ופירוש סן תמתון: פן תבואו על ידי הנגיעה לידי אכילה. יהאכילה מביאה למיתה ודאית כמ׳ש כי כיום אכלך ממנו מות תמות. ומאמר פן תמתון הוא נמשך על ולא תגעו בו. ויאמר הנחש אל האשד. לא מות תמתון באכילה ממנו.. ואגב אבאר המשך הענק שהמקראות קצרו בו. כבר אמר הראב״ע: יטעם אף כי יורה כי דבר דברים אחרים. ואמר בסוף קל וחומר זצאמר לבם לא תאכלו פרי כל עץ כלל. ופירוש זה מסכים למה שאמרו חז׳ל שאמר הנחש דילטוריא על בוראי. וסיים הלשון הרע שאמר בקיו זה. אבל רש׳י פירש אף כי וגו' שמא אמר לבם. ופשוטן של דברים שנכנס עמה ברברים .תחת אותו העץ ונטל מפריו ואכל ונתן גם לה ולא רצתה לאכול ומתוך כך באי לעיקק של הדברים. והכרח פירוש זה הוא ממה שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ונו׳. היאך ראתה שטוב העץ למאכל טרם שאכלה ממנו. וראביע כתב ותרא האשה בלבה. ומי יתן ואדע איכה תדע בראיית הלב שהוא טוב למאכל ואין מות בסיר. אמנם פשוטו שראתה שהנחש אוכל מטנו וימתק לו. ובאדר״ג שם אמרו: ושוב אמר לה אם לאכילה את אומרת צור. עלינו הקביה, הריני אוכל ממני ואיני מת ואף את תאכלי ואי את מתה. מה אמרה חוה בדעתה כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם. לפי שאין חוה קוראה לארה״ר מתחלה אלא רבי. מיד נטלה ואכלה ונתנה לארם ואכל שג׳ ותרא האשד. כי טוב העץ למאכל וגו (העתקתי מהוצאת מוהר״ז שעכטער). והנה גם חדל הבינו ותרא האשד. וני שראתה הנחש אוכל ממנו. והכתוב השמיענו שעל ידי זה לבר לא נתפתתה אלא ע׳י שראתה כי תאור. הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל. שבתחלה לקחה מפריו 'להתענג במראהו ואחיכ ותאכל. והוא כענק אמרם באסתר רבה: גם ושתי וגו' ד׳איבית המלכות נתנה אותן בבתים מצוייר,;. דא׳־ר אכין רוצה אשר. שתהא בבתים מצויירק ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמק. ואין אשר. אלא לנוי וליופי. ועיי תאוה לעינים נתפתתה. ט) וחסף ללדת את אחיו׳ את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה. והנה המאסר ויהי הבל רעה צאן וגו׳ הוא הקרמה למה שיספר ממאורע קין והבל ויהי מקץ יטים וגו׳. אמנם למה לא הפסיקו ועשו מן ויהי הבל רעה צאן וגו׳ פסוק לעצמו. אכל בחכמה עמוקה ושום שכל עשו מן ותוסף ללדת ונו׳ פסוק אחד. לקמן (ה' נ׳ ז) נאסר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת ויהיו ימי ארם אחרי הולידו את שת שמנה