Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

ofarr«* םוויד 150 שהרי בתחלה היה חשך על פני תהום ייאסר אלהים יהי אדר וקרא לחשך לילה ולאור יוס. אבל ערב לא היה רנשף ליליא ואתי יסמא אבל לא נשף יסמא ואתי ליליא, ועוד שאלו למה לא נאסר יום ראשון, אטנם אמתת המקרא הוא במו שתרגמו הירושלמי והוה רמש והוד. צפר סדר עובד בראשית יום קדמי, כלו, שממעשה בראשית היא שויהי ערב ויהי בקר יום אחד, שעל ידי בריאת היום ובריאת החשך נהיו ערב ובקר ליום אחד. ועל כן איגד פסוק בפני עצמו שהוא באמת סיומו של ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה ועיי נתהוו ערב ובקר ליום אחר. ג)ויהי ערב ויהי בקר יום שני, אינו פסוק בפני עצמו והיא מחובר אל ויקרא אלהים לרקיע שמים. ויאמר הראב״ע וטעם ויהי כן דבק עם הבא אחריו כאשר היה כן קראו שטים: ויבנו דבריו על פי הרמב״ן שכתב, ייהי כן הכתוב בראשון ויהי אור (כלו׳ שאמרו ויהי אור כאמרו ויהי כן) אחר ויאמר אלהים יהי אור. >$חר האמירה יפרש שיצא אל הפועל והיה כאשר נגזר. אבל בכאן אחר אמירת •הי רקיע כתיב ויעש אלהים את הרקיע ויברל ולמה הוסיף ויהי כן. אבל הוא לומר שהיה כן תמיד כל ימי עולם, ואח׳כ הביא דברי הראב״ע וכתב עליו ואינו נכון. והנה דעת קדמונינו אינו כראב׳ע שאם כדבריו לא היה עושין ויהי כן סזף פסוק כמו שהוא בשליש• וברביעי. והיה עושין אותו ריש פסוק ויהי כן ויקרא אלהים, ותימא על־ הראב״ע ש>הוא מקפיד להסכים עם הנגינה וכאן פירש היפר הנגינה, אלא הנכון כדברי, הרמב׳ן. אמנם מה שלא הפסיקו בויהי ערב אינו שלא יהא המקרא ויקרא אלהים לרקיע שמים מקרא קצר. שהרי הוא עכ'פ ארבע מלוח ואנחנו נמצא מקראות בני נ* מלות, אולם הטעם שלא נגמרה מלאכת המים שהתחילה כשני כמו שאמרו בב*ר פ׳ד ארשב״ג לפי שלא נגמרה מלאכת המים וכו׳ והובא כרשיי עה*ת. וע'כ לא הפסיקו כביכול שהחשיך היום ולא נגמרה המלאכה. ד) ויה• ערב ויהי בקר יום השיש*, אף כאן לא הפסיקו לפי שלא נגמרה מלאכת היום, אמרו בביר ספ׳יז בענין בריאת השדים שברא הקב״ה את נשמתן ובא לבראות את טפן וקרש השבת ולא בראן. ללמדך דרך אp מן השדים שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגליות ערב שבת עם חשיכה אומרים השלך ממך, שמי שאמר והילד העולם היה עוסק בברייתו של עולם וברא את נשמתן בא לבראוח את גופן וקדש שבת ולא בראן. ה) ואד יעלה מן האp וגו,. בתב הראב׳יע והטעם כי עלה אד מן האp ככה המאורות והשקה האדמה' והצמיחה. והגאון אמר כי פירושו \לא אד יעלה מן הארץ. ולפי אלה הפירושים מי יתן וארע למה הפסיקו כאן קדמונינו, ורמב״ן אמר ועל דעתי כפי הפשט כי בשלישי הוציאה הארץ העשב ועץ הפרי במקומם וצביונם כאשר צותה בהם. ועכשיו יספר הכתוב כי אין נטע וורע מהם והיא לא תצמח עד אשר עלה איד ממנה והשקה אותה. ונוצר האדם העובד אותה לזרוע ולנטוע ולשמור וזהו טעם שיח השרה טרם יצמח שלא אמר שיח האדמה כי המקום הנעבד יקרא שדה, אשר תזרע את השדה לא נעבור בשדה ובכרם. וזהו תשמישו של עולם שנהיה מאחרי ששת ימי