Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

4g[ שטואל אברהם פאזנאנםק• /• A "ראה זר. חרש הוא“): ופירי דפרדיסא פריק להו כשתא רביעתא ואכיל לריר כד הוי ביהמ״ק קיים . . . יהאידנא בחו״ל פריק להו וקלי ליה לדסיה והדר משקרי ליה למיכל כשתא חמישתא וכוי. ועי' בהעמק שאלה שהאריך בזה והראה לדברי בה*ג (ה׳ ערלה 32a). ולפיד בעל דורות הראשונים שם ם'ז עיב מיוסדים דברי השאילתות פה על הירו׳ סוטה פיח ה׳ה (רף כיב עיר שורה י מן הסוף): אימתי הוא מחללו ברביעית ובחמישית ססתברא בחמישית אבל ברביעית רמים הוא חייב לו ורבנן רקיסרין אמרין לא מסתגרא אלא ברביעית. ולפי דעתו צריך לגרום אימתי הוא מחללו ברביעית "ואובל“ בחמישית, אבל אז הלשון אינו ברור כל צרכו והשאלה הלא היא אימתי הוא מחללו ברביעית או בחמישית וע״ז באה התשובה מסתברא בחמישית אולס רבנן דקיסרין אסרין לא מסתברא אלא ברביעית. 14) עקב סי׳ קמ׳ה (שם חיג דף נ׳ז ע׳ב): ארטבן שלח לרביגו הקדוש חרא סרגליתא אנטימטון ושגר ליה שלח לי מלא טכא כוותיה כתב ליה חדא מזוזה ושיגר ליה ובו׳ (וכזה גם בה׳יג ה׳,מזוזה 94b ובהוצאת ח׳ מק״ג 233). פה נרשם בראשון לציון: ביר פ׳ נח פ׳ ל׳ה ירושלמי פ״א רפיאה, ולכן נם פה ר<א בספק מאיזה מקור שאב בעל השאילתות. ואולי הגרסא לרבינו "הקרוש“ שנמצאה רק בירושלמי ולא בביר תכריע את הכף לטובת תלמודא דא׳י. ועי׳ 'ערך מלץ להרשייר ע׳ ארטבן (ע' 196) ונבעת ירושלים לוויזנער ע׳ 40.י) עוד יש להעיר על דברי ר׳ מנחם ביר שלמה במדרש שכל טוב (פ' מקץ חיא 277): ״ . . ולית הלכתא ככולה שמעתתא אלא כי הא דר' נחמן ראמר קטן היידע למי מברבין מזמנין עליו ופי׳ רב אחא דמן שבחא והיא שנכנס בייג שגה“ והעיר עיז המויל ריש באבער: "כוגתו להשאילתות ולא מצאתי זה בשאילתות ועי׳ ביי שם“ (ריל ביי אויח ם' נ*ה) וראטנער (אהבת צויר חלה 63) ירמה כי המקור לזה הם דברי הירו׳ ברכות פיג ה״ב (דף ייא עיב) ואמנם שם לא נאסר כלל כי זה הוא רק במי שנכנס בייג שנה. הגה אספנו אחת לאחת ייד מקימות שאפשר לומר עליהם כי יסורתם בדברי הירושלמי אבל גם מהם יש כאלה, שקשה להחליט מהם כי נוסדו על הירושלמי (עי' סי' ג׳ ד׳ י׳ ייא י׳ג) ויש גם כאלה שמירי ספק לא יצאו (כמו למשל סי' חי י’ר) עד כי נשארו וראיס רק ז' מקומות בספר גדול כזה. ולכן אם נם אין כל ספק כי השתמש ר׳ אחא בתלמוד ירושלמי אבל השתטשיתו היתה מעטה בערך ועם זה מי יורע אם לא נרמה גם לההשתמשות המעטה הזאת שבתו בארץ ישראל עד. כי בבל אופן אי אפשר להוציא מפה תולדות מסוימות במה שנוגע ליחוס הגאונים להירושלמי. (המשך יבא). ‘) בפסיקתא רבתי פיבקא ם'( (טהד' איש שלום דף קפ״ו ע״א) איתא: ,.ואף בשאייות שנשאלים לפני רבעו הקדוש בתב בך.“ והעיר ע׳ו בעי דוד דור ודורשיי (ח׳ג עי 286) בי הבנוי רבעו הקדוש היה נהוג בצרפת ולבן אפש־ בי וה הטד-ש הוא יליד צרפת, ונעים בשנו בי נטצא הבנוי הוד.