Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

147;!נינים שונים חנוגעים רתק1*ת הג*ונ*ם 8) שם םי׳ גיד (שם רף סיט ע׳א): והא דא״ר חייה בר אשי שלש תכיפות הן תכף לגטיי ברכה שגאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳ ובו: הגה עיקר המאסר נמצא בכבלי ברכות מ׳ב א' אבל הראיות מהכתובים תמצאיגה רק בירושלמי פיא היא (דף ב' ע׳ר שורה ט׳ו מן הסוף) אמגם כעל המאמר פה הוא ר׳ זעירא בשם ו* אבא בר ירמיה. ורעת רייפמאן בבית ג׳ 251 כי יסד פה בעל השאילתות את דבריו על הירושלמי. והובא המאמר בצורתו זאת גם בסדור רב עמרם ובהלכות גדולות עי׳ לקמן במקומם. 9) שם סי' ג’ה (שם רף צ׳ג עיב): אי גסי ברם צריך חד חתים עלוי שטרא וחד קא מסהיר בפומיה מצטרפין בפומירי או לא ובו׳. ע׳ז כבר העיר הרשביש בתשובותיו סי׳ רכ׳ה וסי׳ תקביו (ועי* אהבת ציון וירושלים חלה 103) והב׳י חו׳ם סי׳ גיא דיה שטר שאין חתום בו (הובא מאת רייפמאן בבית שם 52) כי פסק רב אחא בעל השאילתות כהירושלמי גגד הבבלי וכוגתם למס' כתובות פיב היד (דף כיו עיג שורה י׳ז): ר׳ חגיי אייר זעירא בעו עד אהד בפה ועד אחד בשטר מהו שיצטרפו עד אחד בכתב כלום הוא. 10) צו סי׳ עיר (שם חיב דף ייג סע׳ב): ובתר דבדיק לימא הכי כל חמירא ראיכא ברשותי בביתא הרין ולא חזיתיה ולא ידעגא ביה ליבטיל מרש־תי ויהא כעפרא דארעא (וכזה גם בהיג ה׳ פסח ד׳ ווארשא 56 b). בעל העסק שאלה סי׳ ב' ורייפמאן שם העירו כי הוא מירו׳ פסחים פיב היב (דף כ׳ח עיר שורה ליט) ואמגם שם הוא בעברית: רב אמר צריך לומר כל חמץ שיש לי בביתי ואיגי יורע בו ליבטיל. ולכן גראים דברי באבער (בית שם 210) כי הוא גוסח שהיה רגיל אצל הגאוגים ושאין הכרח לומר כי לקחו בעל השאילתות בדרך ישרה מהירושלמי. 11) שם סי׳ עיז(שם רף ייח עיב): וארבעה כוסות של פסח כגגד מי כגגר ארבעה כוסות שכתב בפרעה . . . דיא כגגד ארבעה כוסות שעתיד הקביה להשקות את העויכ וכו׳ (וכזה גם בהיג ה׳ פסח ד׳ ווארשא 59 b ובהוצאת חברת מקיג ע׳ 142). בראשון לציון רשם עיז: ביר פ' פיח וירו׳ פ׳ ע'פ. והוא באמת גם בירושלמי פיי היא (דף ליז סעיב) גם בביר במקום הגרשם. לכן אין להכריע פה מי היה לבעל השאילתות למקור (ועי׳ גם רייפמאן שם). 12) אחרי סי׳ ציו בסופו (שם דף ג׳ג עיא): אמרי דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמו^ל כסא רברכתא לרביתהו ולא קיבלה איכא דאמרי דכי הוות יתבא גדה מהורעא ליה ככסא רברכתא ואיכא ראמרי גדה לא שתיא כסא דברכתא וכו׳. זה מובא בס׳ האשכול ה׳ גדה (חיא 117, ומשם באהבת צויר חלה 103) וזיל: "ואסיר למזוג לה (ריל להגרה) הכום אפי׳ לשגר לה כוס של ברכה אסור וכן כתב ר׳ אחא משבחא ומייתי לה מירושלמי.“ גם בעל העמק שאלה סי' כיד האריך בזה והראה לבהיג פ׳ שלשה שאכלו ולירו׳ ברכות פיב (דף ה' ע'כ שורה כיה): תגי כלה אסורה לביתה כל שבעה ואסור ליטול ממגר. כוס של ברכה דברי ר׳א מ׳ט דריא אי אפשר שלא יצא דם גרה עם דם בתולים. ועי״ע יה״ש בתפארת שיבה 146. 13) קדושים סי' ק׳ (שם רף גיח עיא, והוא גוסף סביי וכתיב עליו