Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

שסואי *ברהס #pojww* 146 בשם ר׳ יוחנן הבעל שאסר אין כאן גדר אין י באן שבועה לא אםי כלום וזקן שאסר סופר ליך בטיל ליך לא אסר כלום וכו'. והרואה יראה כי אין כאן עגין לדברי השאילתות עם הירושלמי. וכעל דורות הראשונים (ח*ג סיו ע*כ) מכפיל דברים אלו שלקחם כפי הנראה מבעל העמק שאלה מבלי התבונן בגוף הירושלמי. 4) בא סי׳ מ״ו (שם רף ע׳ג ע׳ב): ויומא דכיפורי משום דלא אפשר למינקט תרי יומי רתרין יומין ותרין לילותא כדלא אכל איכא דאתי לירי סכנה נקיטנא חד יומי ובו׳. פה העיר בעל שאילת שלום בשם הב*י שכתב בשם הגה׳ט שמקור הדברים הוא בירושלמי חלה פיח ה׳א (רף נ״ז ע׳ג שורה ייד): חמן חשין לצומא רבא תרין יומין אמר לון רב חסרא למה אתם מכניסין עצמיכם למספק הזה המרובה חזקה שאין ביד מתעצליז (ואמנם בהגה״ם וגם בכיי לא יזכרו השאילתות), והסכימו עם זה גם רייפמאן בבית שם גם ראטנער באהבת ציון וירושלים חלה 103 ואולם כפי אשר נראה הוא סמך קל ופורח באויר. ונראים דברי ר*ש באבער בבית שם 210 שבעל השאילתות נתן הטעם הזה טרנפשיה. ס) בשלח סי' מ״ט (שם רף עיח ע׳ב): שאילתא ראסיר להון לרבית ישראל לעיולי ולאפוקי ביומא רשבתא מן רשותא לרשותא שנאמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת (ומפה בהיג ראש הל׳ שבת 32a ובהוצאת ח׳ מק׳ג 79). ולפ״ד רייפמאן שם הוא מירו׳ שבת פיא היא (רף ב׳ עיב): מניין שההוצאה קרויה מלאכה . . . רבי חזקיה בשם רכי אחא שמע כולהון מן הרין קרייא לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. ואמנם בבבלי לא נמצאה הראיה הזאת. 6) שם טי׳ נ׳ (שם רף עיט עיב): ואוכל נפש מירי דאורחיה למיעבד ביויט כגון מישחט וטיפא ובשולי שפיר דמי אבל כגון טחינה והרקדה דאפשר לעשותן מערב יו׳ט אסור למיעבר ביו׳ט דממעט רחמנא הוא לכדו יעשה לכם. פה רשם בעל העמק שאלה בצדו: ירוש' ביצה פ*א ה׳י (ועי׳ גם בפירושו אוח א׳) ושם איתא באמת (דף ס׳ עיר שורה טיז מן הסוף): תני אין בוררין ואין טוחנין ואין מרקרין . . . מנין שאין בוררים . . . תני חוקיה ופליג אך הוא לכדו הרי אלו מיעוטין וכו׳. והעיר עיז גם בעל דורות הראשונים שם שהוא כנראה גם פה מעתיק רק את דברי בעל העמק שאלה. 7) יתרו סי׳ גיא (שם דף פיג ע׳א): והיכי דאביל פירי אי משבעת המינין מברך בתרייהו ברכה אחת מעין שלש ואי משאר מיני מברך בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא ברוך חי העולמים. והעיר ע״ז בעל העמק שאלה: "עיקר חתימה זו לא נזכר בגמרא רילן אלא בירושלמי“ וכוגתו לברכות פ׳ו ה׳א (דף י׳ ע׳ב שורה י׳יז): רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובה ר׳ כשהיה אוכל בשר או ביצה היה או׳ אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי באיי חי העולמים. ואף כי הנוסח פה משוגה מעט ט'מ אין ספק שהיו פה דברי הירושלמי לנגד עיני בעלי השאילתות. ועייע שאילת שלים סי־ ניו ואהבת ציון וירושלים ברכות 146.