Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

143 -/ ענינים * *ונים הנוגעים לתקובת הגאונים r , י ■c או שנותן טעם יפה לדבריו נאחזנו ונסמך עליו דלאינרע מפרושי הראשונים אבל מה שמצינו שחולק על תלמודנו נעזבנו. והא רצם ר׳ זירא דלשתכח תלמודא דבבלאי ור׳ ירמיה אמר במחשבים הושיבני זה גם׳ בבלי ואמר נמי בבלאי טפשאי דיתבי בארעא דחשוכא אמריתון שמעתא רמוזשכי בזמנם לא נהיר להו טעמי דמתני׳ כחכמי איי רעריין הירשם סנהדרין וגדולי החכמים היו באיי וגזרות מרובות בבבל כד׳ בשחיטת חולין פולמסא אתא...לפומבדיחא ואגב שמדא נח נפשיה ותו ודאי איי נתקדשה מכל ארצות כדברי ריז שים אוירא דאיי מחכים אבל בימי רב אשי ורביגא היה שלום בבבל ונפיש שמדא באיי ואימעטא הוראה חמן טובא ונחיה מן דהוה תמן לבבל בנון רבין ור׳ דימי וכולהו נחותי דנחתין הבא1) רובן חכימי דארעא ישראל ואמרו מימות רבי ער רב אשי לא מציגו תורה וגדילה במקום אחר והתורה ימתנברת והולכת בימיו. וראי אוירא דאיי מחכים2) ואמרו ולציון יאמר איש ואיש יולר שם חר מינייהו עדיף כתרין מינן, והגי נסי הוי התם ונפיק מינייהו תלמודנו לכך עדיפא מתלמוד איי ותו קטייהו הוי תלמוד איי וידעו טעמי דקדמאי והיכא דלא ניחא להו נאדי מן טעמי דקמייהו וכלל הוא הלכה כבתראי.“ מדברי רב האי אלה שנאמרו גלויים וברורים מבלי לחפות על שים דבר כמו שהיתר. דרכו תמיר3) ושגשגו ואם נם בקצור גם בתשובות אחרות שתזכרנה להלן גלמוד כמה דברים וכללים חשובים, והם: א) כי אמנם הרימו הגאונים את מעלת התלמוד הבבלי על הירושלמי והחשיבוהו במרה יתרה (ראה דבריו על הירושלמי "רלא גרע מפירושי הראשונים“) אבל לא מפגי שרצו להכניס את כל ישראל בעול תלמודא דבבלאי ושהיתה טינא בלבם על חכמי א״י כי אם שראו גם הם כי לרגלי המהומות והמבוכות פג טעמן של ישיבות רמערבא ושבהבבלי לקחו חלק גם חכמי איי הנו "נחותי רנחתין הבא“ מפני השמד והגזרות. ב) על הירושלמי נסמוך רק אז במקום שאין חולק עליו בבבלי או שנותן טעם יפה לדבריו או שמגלה דברים שלא נתפרשו בהבבלי ולא נסתרו בו אכל אם הוא חולק על הבבלי אז נעזבנו כי הלכה כבתראי. ג) במקום שהבבלי חולק על הירושלמי יש לומר כי נודע להבבליים טעמם של הירושלמיים הקודמים לפניהם ואם בכל זאת החזיקו בדעה אחרת זה מפני שטעמם לא נראה להם ולכן אין גם לנו הרשית לבכר את הירושלמי על פני הבבלי ולהורות על פיו. *) הנולים האלו םן וגבי* שםדא בא״י הסוואנה אות 'באות גם באגרת רב שרידא גאון (םהד' נייבויער <' 23 שורה 11). *) הסלים האלו והבאות אחריהן נראין או בסיותרות או שנשתרבבו סדלעיל. *) עי׳ בתשובתו הידועה בתה״ג ד' ליק סי׳ *'ט (ובעק יעקב לחגיגה) עיר ארבעה נבנסו לבררם: דע ני אנו סעודנו אין דינינו לחבות על דבר ולבר ש אותו שלא סדעת סי שאסרו נדרו שאחרים עושים ונו', אן» נ* כאן נאסרו דברים אלו בהמשך אחר.