Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

'psMuntt אברהם Skid« 138 מס׳ המעשים לבני איי שמוזכר בס המכריע סי׳ ל״ו, עי׳ לקמן) ועוד מרו שנמצא בה' יין נסך עיר חבית משקין שנפל לתוכה עכבר או שp ששיעורו הוא אחר מאלף, ומקור הדין הוא בירו׳ תרומות פיי ה*ז: הורי ר׳ יוסי■« ברבי בון בעכברא חד באלף. וכמנצח יאמר הרשייר כי אם בספר גדול כהיג יזכר הירושלמי אך ורק פעם אחת otito• ואם נמצא בתוכו עוד שנים שלשה גרגרים הלקוחים מתלמוד זה הלא לא נוכל לומר כי בדייג מביא "הרבה“ את הירושלמי, ועור כי היג שלגו הם מורכבות מהלכות פסוקות דר׳ יהוראי גאון והלכות ר׳ שמעון קיירא ובאו בהן הוספות מאוחרות והמקום בסוף פ׳א מה׳ ברכות שנזכר בו הירושלמי בשמו הוא בלי ספק מן תלמידי תלמידים המאוחרים הרבה לרב יהודאי (ע׳ 240) ואיב הכלל במקומו עומד: שרוב הגאונים הראשונים כמעט שלא ידעו כלל מתלמוד ירושלמי וכי אותם אשר ירעו ממנו עיינו בו רק לפרקים. והנה גם על משפט זה נדבר עור למטה ברחבה אבל כבר עתה נתפלא כי נם הרשי׳־ר גם הרצ׳ח לא ראו כי יש אמנם גם בשאילתות •גם בה״ג הרבה מקומות מיוסדים על הירושלמי. אחרי שגי גדולי ישראל אלו יצא לרון בענין שלפנינו ה׳ יה״ש בהחלוץ ה׳ 36 והלאה וכבר גורעה דרכו ושטתו לחזות בכל רבר מטרה מכוונה ומגמה מיוחדת ופשעים ועונות שפשעו ראשי האומה. גם פה הוא אומר כי אמנם ידעו הגאונים את התלמוד הירושלמי אף נגררו אחריו בהרבה מקומות אבל בבונה לא העלו את שסו על שפתם'(מלבד בענינים מעטים יוצאים מן הכלל) כדי להכניס את כל ישראל בעול תלמורא רבבלאי דוקא ועם זה ליפות ולהרבות כח ישיבותיהם ולהכניע תחתם כל ישראל בכל ארצות פזוריהם. והוא פורט מקומות שינים בשאילתות ובה״ג ומתשובות הגאונים ודבריהם שנוסרו בעיקרם על הירושלמי. אף הוא היה הראשון אשר העיר על תשובת רב סעדיה גאו; בשערי צדק שער ב' סי׳ ט׳ (עי׳ למטה) אשר נזכר בו בפירוש תלמוד אp ישראל בשמו. עור זאת יאמר בעל החלוץ כי לא די בזה להגאונים שהעלימי את שם הירושלמי בכונה אלא עור שבמקום שחשבוהו לטועה הזכירוהו בשמו להקל בכבודו בדברי חדודין. ואמנם להלן נראה כי הוא חשד בעלמא בלי כל סמך. ח־ץ מזה רבר יה״ש על הענין הזה עוד הפעם במאמרו על הלכות גדולות, הלכות פסוקות והלכות קצובות שגרפם בהסאסף תפארת שיבה אשר י׳ל לכבוד צינץ (ע׳ 41—140) ופה הוא מוסיף ראיות חדשות על השתמשות . הגאונים בהירושלמי שתזכרנה עור לפנינו ואמנם בלי כל עוקץ. ז הר״ז פראנקל, אחד המיוחד בחכמי ישראל בזמן צמיחת חכמתנו אשר התעסק הרבה מאד בהירושלמי ואשר עם זה היה הראשון אשר כתב לו מבוא על יסודי העיון והבקרת, הנה בבואו לחקור ולדבר על מעוט התפשטות הירושלמי ומעוט זכירתו אצל הגאונים דרך כמעט בכל בעקבות הרשי׳ר מבלי התבונן על דברי חיות ויה׳ש. ואחרי אשר יאמר (מבוא הירושלמי דף קליב ע*א) כי על רבנן , סבוראי והגאונים ניטל לסיים סידור הבבלי ולהעמיד אותו על תכונתו יוסיף כזה: "ולפי גודל המלאכה אשר עלתה עליהם מצורף אליה העמל והשקידה