Haḳedem · 1907-12-25 · 4 (25.12.1907) · p. [Seite]

עםואי אברהם »*עיעסק• 134 בתקופת הגאונים באp בבל ובארצות זולתה (כמו פרם ומצרים) עד כי חדרו החכמות* האלו גם אל הישיבה לרגלי בחירת רב סעדיה לגאון סורא. אבל גם יצירות אחרות רבי הערך נבראו בתקופה זאת סדר העבודה שאמגם החל בבר לקבל צורתו הבולמת כימי התנאים והאמוראים אך זה עתה נסדר בספרים מיוחדים ועם זה חיו בתקופה זאת הפייטנים הראשונים (יוסי בן יוסי, ינאי ואלעזר קליר) אשר מקום שבתם היה אמנם מחוץ לאp בבל. סדר העבור גם הוא נברא לא באp ישראל ולא בזמן התלמוד כי אם בלי ספק באp בבל ובזp הגאונים, וידוע כי עיר בימי רב סעדיה פרצה מחלוקת בנידון זה מצר בן מאיר אשר אסר להחזיר העטרה ליושנה וטען כי גם עתה צריכים המועדים להקבע באp ישראל. תורת הסודות שנמצאה כבר בעיקרה בתלמוד בכל זאת אך עתה מתעסקים בה כראוי ומחברים בה ספרים שונים (פרקי היכלות, שיעור קומה, ספר הרזים, חרבא רטשה וכדומה; ולנכון גם ספר יצירה מוצאו מתקופה זאת). גם המסורה והניקוד אף שהם ברובם ילידי אp ישראל, האp אשר לא פסקו ממנה הסופרים המתעסקים ביחור בכתבי הקרש, אבל הנה גם הם נבראו בתקופה זאת והרבה מבוראיה חיו באp שנער עד כי כנודע יש לנו עתה גם נקוד טברני וגם נקוד בבלי אשר קדם בלי ספק להטברני. גם מדרשים שונים גדולים וקטנים נתחברו ברובם בתקופת הגאונים. ובסוף התקופה הזאת הלא נחזה את חכמת הלשון עולה כפורחת(ובפרט באp ספרד), את המשוררים אשר ער כה החלו אך לצפצף נותנים קול (ג׳ב בארץ הזאת) וכדומה וכדומה. ולכן אם גם כי בסוף התקופה הזאת נתפרדה החבילה ופסק המרכז אבל חיי הרוח הספיקו בבר להבנות על יסודות מוצקים באלו ער כי בנפול בנין הישיבות כבבל התעורר ישראל לחיים חדשים ובנה לו מרכזים חשובים אחרים. דברי ימי התקופה הזאת היו סתומים בערפל ועלטה בסתר. פניהם מפאת מעוט הדרישה ורמי ההשערות הפורחות באויר ומפאת חוסר המקורות אמנם בעת האחרונה יאירו מעט מעט פניה (וגרמה לזה ביותר התגלית הגניזה) ועל הרבה ממסתריה כבר נגה אור. אבל עם זה מן הצורך לברר וללבן עור הרבה פרטים בטרם שנגש לכתוב את קורותיה ברוח בקרת ובפרט במה שנוגע לחיי הישיבות הפנימים ולעגינים הסבוכים בם וזה היא גם מגמת מאמרי אלה המוסבים על התקופה הזאת והמכילים מאמרים גדולים וקטנים, ארוכים וקצרים, על עגינים מענינים שוגים, והיו גם הם חמר לבנין אשר עתיר להבנות, בזמן קרוב או רחוק, ועם זה נושא כל מאמר הוא ענין עומד בפגי עצמו, הן כזה שכבר נגעו בו אחרים, והן בזה שעדיין לא נכתב על ארותו מאומה.