Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

<2t! -/ *ברדס »wS הרכבי אבצר באללפט ואלמעאני בחסאב כלאמהם חתי ואפא הדא אלגריר פטמע פי , מא לם יטמע בה מן כאן קבלה ונטר אלי אצחאבה אלמכאלפין בעין אלגהל אלמחץ או־ עטאהם קצבא (sie) מרצוצה אוהמהם אנהא סלאח. ובכשפי נסיע דלך יצח אלחק וינרדוץ אלבאטל ויזול ען אלאמה אלסכט אלרי אוגבה פעל הדא אלגאהל כק אנשי לצון יפיחו קריר. וחכמים ישיבו אף, נסל אללה. אלמעונה עלי כל מא קרב אלי טאעחה.“ אחרי זה טמא הגאון חובן ספרו.של אכן־סאקויה ואומר: השערים (הפרקים) שאסף בהם האיש הזה דברים מן המשנה והתלמוד הם עשרה. אזכיר אותם בראשגה בכללם ואחר כך כל אחר לבדו ואברר עם זה את טעותו] (באטרו), שהרבנים בעצמם מכחישים [בתורת משה]. השער הראשון הוא ״שער האחדות“ [האל]; השער השני (F. 2b) כולל חלק מחוקות השבת, היינו בדבר הדלקת הנר; השער השלישי הוא על חלק אחר מחוקות השבת, היינו ברבר מתנות [המלה האחרונה משובשת בוודאי, כפה׳ג צ*ל: הביכין?]; השער הרביעי הוא ע׳ר קביעת החרשים; השער החמישי — ע״ר הכלל לא בדו פסח; השער השישי — ע*ד השנה המעוברת; השער השביעי — עיר חוק החלב; השער השמיני — עיר חוק העריות; השער התשיעי — עיר דיני נרה והשער העשירי — עיר דיני בעל קרי. — האיש הזה מחליט, שהרבנים הכחישו מצות בעשרה מאמרות אלו, בארבעה מהם הכחישו לרעתו, הרבנים הקדמונים והאחרונים ביחד, היינו באחדות האל, בשני חלקי חוקי השבת ובחלק אחר מחוקי העריות ובשביל כך אינו, מביא על v זה ראייות מן המשנה והתלמוד. ובמה שנוגע לשאר ששת המאטרות הוא מחליט, שהקדמונים [הרבנים] התייחסו להם באופן אחר מן האחרונים ועל כן הוא מביא לזה ראייות מזוייפות מן המשנה והתלמוד. קורם עשרת השערים הללו הוא מביא (בספרו) טעמת כנגד המשנה [כשאלו:] "איך אומרים שהיא ממ#ה רבינו?“ ולא הביא לזה זולת שלילה ריקה (בלי שום טעם). לכן נראה לי לךבר מקודם על אורות המשנה ואחר כך עיר ששת השערים, מפני שנם השערים הללו נ־געים הרבר^להטשגה. ובנוגע לארבעת השערים הראשונים אשיב עליהם ג״ב קודם דברי על אמיתת המשנה. זוהי לשון המקור הערבי: "אלאבואב אלתי גמע להא הרא אלאנסאן אקואלא מן אלמשנה ואלתלמוד; אדבר אולא עיונהא תם אגרר באבא ואבין בטאה פי מא אזאל רבונין [אן .אלרבונין] כאלפוה. פאלבאב אלאול אלתוחיר. ואלבאב אלב שעבה מן שריער. אלסבת והי אלסראג. ואלבאב אלג שעבר. אברי הי מן אלטואהיב [אלמאזיב?]. ואלד אתבאר אלשהר. ואלה לא ברו פסח. ואלו אלפנה אלכביסה. ואלז פי שריעה אלחלב. ואלח פי שריעה אלעריות. ואלט פי שריעה אלנדה. יאלי פי שריעה בעל קרי. זעם הרא אלרגיל אן אלרמנין כאלפו מא אמר אללה פי הרה אלי אשיא פאמא ר מנהא פאן כאן ענדה אן אואילחם