Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

127 סגגיזה סזרחיח *nn זנו' \ ואואכרהם מטבקין עלי מכאלפה אלואגב פיהא והו להותיר ומא פי שעבתין מן אלסבח ושעבה מן אלעריות לאגד. לם יאחי פי הדה בחגה עליהם מן אלמשגה ולא p אלחלטוד. ואסא אלו אלאואכר פאן ענדה אן אואילהם באגו יצגעוהא עלי שי כלאף טא יצנעוהא אואכרהם ולדלך אתי פיהא עלי טא טן בוזגג p אלטשגה ואלתלטור. וקדם קבל הדה אלי אבואב אלטען עלי אלטשנה כיף יקאל אגהא ען משה רביגו ולם יאח בשי אבחר מן אלאנכאר פקט. פלדלך ארי אן אקדם קבל דבר אלו אבואב אלאכירה דבר אלמשנה למוצע טא חעלק פי הדה אלאבואב בשי טנהא. ואטא אלד אבואב אלאואיל פארר עליהא פי טא שנע בה פיה קבל אחחגאגי לצחה אלטשגה.“ ראשית מצאתי שהבער הזה טחליט, כי הרבגים מגשמים את הבורא בהאטיגם שיש לו צורת אדם, שןה אורך, רוחב עומק, אברים וחלקים ומוגדר ג׳ב (כמו אדם) במקריים חסידיים או ארעיים. אולם להחלטתו זו לא הביא שום סמך וראייה לא טן המשגה, ולא טן הטכלתות והתרגום אלא רק ח' אןרים, יש טהם מאגרות ויש מהם מספרים שלא באה ערות על אטתחם [כלומר: ספק טזוייפים הם ספק אמיתיים] ויש טהם מחןנות (פיוטים). חוץ מזה אין להרברים האלה בעצטם באור פשוט כצורתם אלא טחפרשים בכרוטה לכתובים ממין זה [המדברים טגשטיות הבורא] במקרא. מתחילה אברר בכלל דברי הרכגים על אודות שלילת הגשמיות ואחר כך אוכיח שבלתי אפשר הוא, לקבל אח הדברים המדברים מגשמיות הבורא כהווייתם. הדבר הזה יכריח אותו [להטוען] להורות על הדברים המכריעים על אמיחתם אם לא ישגה רק ברברי שטות והבל [מסופק אני אם ירדתי לסוף כוונת הדברים הללו ומה גם כי גרסת הגוסחא בעצמה איגה בטוחה]. אני אומר, כי השלילה הגמירה של גשמיות הבורא היא היא האמונה הצרופה של הרבנים ועל זה מוכיחים כבר דבריהם במכילתא ואלה שמות כבאור דבור "לאחעשון אתי אלהי כסף“ ר׳ נתן אומר לא חעשון אתי שלא תאמר הרי אגי [עושה] כמין דמות ומשתחוה לו סל [תלמוד] לומר לא תעשון אתי. ואו [ואומר] "ונשמרתם מאד לגפשותכם כי לא ראיתם“. וכמו כן נאמר שם כבאור הכתוב "לא יהיה לך“ שאין להבורא שום דמות ודמיון לא להרוממים והצמחים, לא להחיות, לא להבוכביט, לא להרוח ולא לכל דבר הנראה לעיגים. והם [הרבנים] גררו בזה גדר באופן היותר קצוגי באמרם: לא• תעשה לך פסל, יכל לא יעשה פסל אכל יעשה. זהו המקור הערבי: "וגרת הדא אלגאהל אולא זעם אן אלרבוגין יגסמון אלכאלק יעתקרוגה צורה אגסאן להא טול וערץ ועמק ואעצא ואגזא ופיהא אעראץ תאבתה וזאילר. ולם יסתשהד עלי קולה בשי ממא פי אלמשגה ולא אלמכאלאת ולא אלחרגום ואגמא אחי בח שעוב בעצהא p אלאגאדאח ובעצהא מן כתב לא שהארה עליהא ובעצהא מן אלחזאגה ומע רלך פלגמיעהא תעביר וחכריג כמא הו *«