Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

123 מפרות התלמוד והמדרש עי ובד פסוקי התודה ציצית אמרו בברכות (י״ד ע׳ב) דבמערבא אמרו ערבית דבר אי. כג״י ואצר-. אליהם ומדלגים בה ואומרים אני ה׳ אלהיכם וגו׳ לזכור יציאת מצרים. אלא כלו׳ גמירי שהפרשיות שקבעו לשינון לא רצו לקבוע אלא פרשיות שלימות1). וגרסיגן כירושלמי דתענית פיד היג ונכפל במגילה פיר ה׳ב רב הוגה אמר ג׳ קרויות שבחורה לא יפחתו מי׳ פסוקים. חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות. וכגון זה ג׳ב בבבלי מגילה (ב'א עיב) והכי גרסיגן התם. הא רתגי רב שימי אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכגסת וידבר עולה p המגין. הגי עשרה כגגד מי אריביל כגגר עשרה בטלגין. רב יוסף אמר כגגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיגי (והיא כחזקיה דלעיל). ר׳ לוי אמר כגגר עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים (הייגו הללו אל בקדשו וגו׳ עד הללוהו בצלצל תרועה. ועיי׳ כגליון הש״ס) ור׳ יוחנן אמר כגגר עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ונחלקו הבבלי והירושלמי. דלבבלי אנשי מעמד לא היו קוראין אלא ט׳ פסוקים. ולהירושלמי אף אנשי מעמד קראו י׳ פסוקים. והקשו בירושלמי יהא תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע והא לית בהון אלא תמנייא (שזה הקשו אף בבבלי). רבי אידי אמר איתפלגין כהנא ואפא. חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך. מאן דאמר חוזר שני פסוקים (כלו׳ שהאחרון חוזר וקורא שני פסוקים מה שקרא השני). מאן דאמר חותך ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו (כלו׳ ויתי ערב דיום אחר ויהי ערב דיום שני והוויין י׳ פפוקין). והתנינן יהי רקיע יקוו המים (שג״ב אינן אלא תמנייא) חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך מאן דאסר חוזר חוזר שני פסוקים. מ״ד חותך אפי׳ חותך לית ביה (שיקוו המים ה׳ פסוקים עם ויהי ערב דיום שלישי ואם חותך ויהי ערב דיום שני עדיין אינן רק ט׳ פסוקים). ולא תירצו מירי. ועכ׳פ נמצא שבשהוצרבו לכך היו פוסקין המקרא וכהא דמערבא שעשו מפסוק אחר ג׳ פסוקים. והנה ראוי לנו לשום לב לטעם הפסקות המקראות שהם מקצתן קטנים ומקצתן גדולים שבלי ספק היו בשום שכל בהבנת המקרא. (המשך יבא). *) בסגנון גםירי השתמשו בתלמוד להרבה עניניס והוא ער הרוב בסו דבר ידוע• גמירי כבא לא הוה בישא (ברבור. נ״מ ע״א) גמירי דאי; ספינה מהלבת בפתות מעשיה (כבת ק׳ ע״ב) גמירי בד ה<בא דאיבא זכר לא ספנא מארעא (ביצה י׳ ע״א) גסירי דיומא בתרא בד דבעו מנייהו עבדי דיה (גיכי; םי׳ז ע״א). והאומר גמירי הוא קבלה והלמ״ט אינו איא כועה ויתפרש זה הלשון לפי העני;• והבא בדו׳ ידוע דלא רצו לקבוע אלא פרשיות שלימות דפסקי משה•