Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

121 ספרות התימה■ והמדרש ער דבר פסוקי התורה r הרחיק עלינו אח הדרך). ואמרו עלה בירושלמי מדיו מתקן. כלו׳ פשיטא הלא אינו מוקקן כלום. ומשני ראשי פרקים פסקין. כלו׳ שרואה היכן הם ראשי הפרקים ופסקין לסידור לומר כאן ראש הפרק. ולשון הר*מ בפירושו. החזן רואה זהו שהתירו למלמד תינוקת ליקה בידו ספר ולראות לאור הנר תחלח הפרשה שהוא רוצה להתחיל עם התלמידים שתי מלות או שלש. לפי כי בזה השיעור לא יטעה שיתקן הנר. ואחר שיראה תחלת הפרשה ינוח הספר ויתננו לתלמידים ויקראו כר לאור הנר לפי שהוא שוסר אותם וכו׳. וזהו אמרם ראשי פרקים פסקץ. וגרסיג{ כירושלמי שם. תני רשביג אומר התינוקת מתקינין להן ראשי פסיקיהן לאור הנר. ואמרו שם טעמא אילין בעיי ריטפי בוצינא. כלו' הם רוצים שיכבה הנר ולא אתו להטות שידליק יפה. וביאורו של דבר בהא דתני בנדרים (ליז ע׳א) תינוקת לא קורין בתחלה בשבת אכל שונין בראשון. פי׳ שאין מתחילין ללמדם בשבת ברבר שלא למדו, מעולם. אבל שונין בראשון בדבר שלמדוהו כבר פעם אחת שוגין אותה בשבת אעפ׳יי שחיא חזרה ראשונה. ואמר רשב׳ג שאפי' אם אין החזן משמרם מותרים הם לתקן ראשי פסוקיהם כרי שירעו בו אחר ואחד פסוק שלו. כי היה מנהגם כשלמד המלמד פרשה אחת עם כ׳ה תינוקות. היה כל תינוק ותינוק לומר לו פסוק אחד וחוזר עליו ער שיהא שגור בפיו. ומתוך כך נקבעו הפסוקים בזכרונם אף שלא היו הספרים מפוסקין. והיה חוזר פסוק שלו עם חביריו כדי שידעוהו כולם. וכהא שאמרו באסתר רבה בפ׳ אם על המלך טוב. ראה מררכו ג׳ תינוקות שהיו באים מבית הספר וכו׳. שאל לאחר מהם פסוק לי פסוקך. א׳ל אל תירא מפחד פתאם וגו׳ (משלי ג׳ כ״ה) פתח השני ואמר אני קריחו היום ובזה הפסוק עמדתי בבית הספר עיצו עצה ותופר ונו׳(ישעיה ח׳ ו) פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו' (שם מיו ד׳). והנה אילו ג׳ התינוקות לא היו בבית הספר במדרגה אחת. שהרי הראשון היה מאילו שהיו לומדים ספר משלי. והשנים האחרונים היו לומרין ישעיה. וע׳ב אמר השני אני קריתי היום. והוסיף ובזה הפסוק עמדתי בבית הספר. שכבר היו לומדין ישעיה ב׳ אלא שבחזירתן היום עמד הוא בבית הספר באותו פסוק. ועל דרך זה היו גורסין הפסוקים. ועל כן נמצא הרבה פעמים שהיו אומרים לתינוקת בית רבן פסוק לי פסוקך. והעיקר היה לתלמידים לקבוע בזכרונם ראשי הפסוקין שבנקל יזכור א״חב כל הפסוק כולו. ומפני זה נמצא שמדברים בענין ראשי הפסוקים. ר׳ם במס׳ סופרים ושניקד ראשי פסוקים שבו שהזכרתי לעיל. וכן בירושלמי שהזכרתי לעיל וי׳א אלו ראשי הפסוקים. אף שבאמת לפי הטעם והנגינה הוא לעמוד על סוף הפסוק. אבל מילדותן הורגלו לעמוד על ראשי הפסוקין•). י) ואעיר נאן שהון חנגסת כלל!1•עמים שימושים רבים גירו• הוא היה?1•עסיס ש"* לירד לפני התיבה• בירושלמי ברהות ם׳׳ט עי״א ואשנחון לחוגא דאמד האל הגדה1 הגנור ונו׳• עד שלבסוף תקבע השם הון לשל" *בור• ושם חון הכנסת נשתנה לשם שמש• ולפעמים היה הוא המתורגמן• בירושלמי מגילה פ״ד חיש ב״ר י*חק עאל לנגישתא חמא חונה קאים מחרנם וכו׳• והיה סופר מלמד תינוקת כדלעיל• ולפעמים היה הסופר המתורגמן• בירושלמי מגילה שם• וספרו בירושלמי •במות פ׳ כמות חלי*ה בני