Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

מאיר אישדשלום 120 ספרים שבחהלים. אבל אין הפירוש הזה מסכים עם הדוגמאות‘). אכל לפי סגנון הדברים למרו קמיה רבם הפסקת הפסוקיס* *) וחיילא דירי היא מברייתא רל׳יב מדות דריא ברי׳הג מדר. י׳א. מסידור שגחלק. ביצר כי מרבית העם וגו' לא הטהרו כ• אכלו את הפסח כלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה׳ הטוב יכפר בעד: כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה׳ אלהי אבתיו ולא כטהרת הקדש (דהי״ב ל׳ י׳ח ו־״יט) כלו׳ שחסר בער מי יכפר. ועל כרחך שנמשך בער על כל לבבו, וגו׳. כלו׳ בער כל מי אשר הכין לבבו וגו׳. ונחלק הסידור שלא במקומו וראוי להיות לאמר סוף פסוק. וראש הפסוק שלאחריו ה׳ הטוב יכפר. ומסיים שם סידור היה ראוי להיות אלא שנחלק. מאימתי דגין אותו. משיגהוג אותו עגין לבך3) הרי שהמקרא שלא נפסק קרוי סידור. ושכבר קבלו חלוקת הפסוקום דור אחר דור בימי התנאים. וישבו התלמידים לפני רבם ופסקי סיררא4). והכרח גדול היה בהפסקת הסידור בלימור התינוקת של כוח רבן. ושנינו בשבת (י׳א ע״א) באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקת קוראין אבל הוא לא יקרא. ופי׳ המשנה הוא. שחזן הכנסת היה ג*כ ספרא. כלו׳ מלמד תינוקת. שבית הכנסת היה ניב בית הספר (עיי' ב*ר פנ׳ב) ועיי׳ כפי׳ הר״ם (ורש״י לא נ עזים טטני ®י® להק באיוה סזסורים אם הם גחלקץ עיי׳ ברכות (ט׳ עיב) מי ק"ב קיד הויין ובו,. ומנידה (י*ז ע׳ב) ברגת השנים בתשיעית וכו' עי•'® ברשיי ותוספות. וכן טח שכתבו התוספות בפסהים (קי*ז ע׳א) בדיה ®עוטרים. אבל הוא דחוק ®עזי זה יאמר פסיק טיודא בספר תהלים. שאינם אלא איזה טזטורים. וכן אץ!1חכך עי טזטור ק״ז בד׳ שצריבין להורות. ®הם טופסקין בענינס. נם אין לוטו■ שכאו יישבו עי הסדר כמוזכר בטדרש תחלים טזטור נ' ®יצאה על זה בת קהי ואם!־ה אל תפיח• את הי®[. שנם על זה לא שייך לוטר פסיק סידרא. ’) ובבר הארכת• בזה בבית תלמוד שגה א׳ צד נ*א וכו׳ ננד ר'«ל ראפאפורט וריש באבער זיל. ישם פירשתי הא דשבת (קט׳ז עיב) דבנהרדעא פסק• סידרא בכחובים בטנתתא דשבתא. שהקריאה הפשוטה בלא טתורנטן ובלא סדר® קרי פסקי סידרא יעוייש. *) ואטרו שם. כיוצא בו כי לבם צפנת משכל על כן לא חיוטם: לחלק יניד רעים ועיני בניו תכלינח (איוב *•ז ד׳ וה׳) סידור היה ראו• להיות אלא שנחלק. פי' לא תדוטם הוא פועל יוצא וחסו־ את טי לא תרוטם. ועל כרחך את אשר יניד רעים לחלק ונוי. בלו׳ שהמשיל אח רעיו לם• ®אין לו בביתו רק חלק אחד ויגיד לרעים שיהיו קרואיו. ועינו בניו תכלינה לאותו החלק שיש לו. אם לא התלים הוא וטי ידוטם אותו לאי® נכבד ולב טוב: וא״הב אסרו. וי® טוסיפץ זה. כי יתן בכוס עינו יתהלך בטישרים: אחריתו כנחש ישך ו»׳ (משלי ב'נ ניא וכינו בסו שאתה טוצא בנח. סידור היה -ואוי להיות אלא שנחלק. רישא דקרא הוא אל תרא יץ כ• יתאדם. ואטד על היץ כי יתן בכוס עינו. אבל אינו נופל על היץ לוטר יתהלך בטישרים ועל כן פירשו שאיש אשר •תהלך בטשרים כנח אחריתו שריין «®ך אוחו כנחש. וטלת אחריתו נטשכת על יתהלך בטשרים. וראו• להיות בכוס עינו סוף פסוק ואחיב דא® הפסוק יתהלך בטישדים אחריתו. ונחלק הסידור שלא בטקוטו. ואביא כאן עוד דונטא. ביהושע ןי'ג נ' ודי) טן השיחור וגו׳. לכנעני תחשב חםשת סרני סלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הנחי והעקרוני והעוים: טתיטן כל ארץ הכנעני וטי. והקשו בחולץ (ם׳ עיב) אטר חטשה והשיב שיתא. והביאו שם בסם רב דאטר עוים טחיטן באו. ונתבו שם בתוספות ב' מקראות הם בם' יהושע ונו' .־השתא טפרשה רב והעוים דבתיב בסוף קרא קטא קאי אחיטן דברא® קרא רבתריה. וא'כ נחלק הסידור שלא בטקוטו. 4) בטנילת קינות הפסוקים הם עפיי האלפא ביתא ע׳ב לא נאסר עליהם פסקי סידרא אלא פושטי!. בירושלמי שבת ר•® פ' בל כתבי רב• וריח רבא היו יהצבץ ופושטץ במגילת קינוח ערב ת׳ב ®חל להיות בשבת טן הטנחה ולמעלה וכו׳. והוא ניב בטדרש אינה די. ועיי' ויקרא רבה ש' תזריע.