Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

119 ספרות התלמוד והמדרש על דבר פסוקי התורה טעמי המקרא או פיסוק טעמים בזה המקרא. א'3 צריך לפרש מאי ושים שכל אלו הפסוקין. הרי על פי פיסוק טעמים נדע היכן הוא סוף פסוק. שהאתנחתא וסוף פסוק הם המפסיקים הגדולים. והאתנחתא היא באמצע פסיק והסוף .פסוק כשמו בסוף הפסוק. גמציגו למדין שדעתם שביזחלה צריך שימת שכל על הפסוקים שיש מקראות קטנים ויש מקראות גדולים ואין זה במקרה ושלא בכוונה אלא בשום שכל. ולהבין הפסוק לחלקיו זהו ויכינו במקרא אלו פסקי טעמים. וחלוקת הפסוקים קרמה לפיסוק טעמים. ונמצא שנחלקו בבבל ובארץ ישראל בהפסקת הפסוקים. אמרו בקידושין (ל׳ ע׳א) והתגלח חציין של פסוקים1). בעי רב יוסף והחגלח מהא גיסא או מהאי גיסא. א״ל אביי פסוקי טיהא ליתו לימנו,׳. בפסוקי נמי לא בקיאינן. דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא פסקו ליה להאי קרא לתלתא פסוקי. ויאמר ה׳ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ויגד משה את דברי העם אל ה׳(שמות י״ט ט׳)2). ולפנינו הוא פסוק אחד אף שהיה נראה לחלקו לב׳ פסוקים. ומסתימת לשון הגמרא שאמר רב יוסף, בפסוקי נסי לא בקיאינן מוכח שלא בפסוק זה לבר נחלקו אלא שהרבה פסוקים יש שהם לפנינו פסוק אחד ובמערבא חם יותר. ולכן הטעימו ראשי פסוקים שבהם הם נבדלים מאנשי בבל. וממוצא הדברים נראה שהיו צריכים ללימור חלוקת הפסוקים. וגרסינן בשבת (קנ׳ב ע׳א) ותפר האביונה (קהלת ייב ה׳) רב כהנא הורי פסיק סיררא קמיה ררב כי מטא להאי קרא ובו׳. פרש׳י פסיק סררא מסדר פרשיות של פסוקים. ובמויק (ט׳יז ע״ב) זוטרא בר טוביה הורי קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה ובו׳ ופרש׳י לימד פרשיות. וביומא (פ׳ז סע״א) רב הורי פסיק סיררא קמיה דרבי עייל אתא ר׳ חייא הדר לרישא ובו׳. ופרש״י סיררא פרשת מקרא של נביאים או של כתובים. ובבבא בתרא (קסיד ע״ב) זמנין הורי יתיב (ריש ברבי) קמיה (דרבי) וקא פסיק סיררא בספר תהלים ובו׳. ובעיז (ייט ע״א) לוי וריש ברבי יתבי קמיה דרבי וקא פסקי סיררא סליק ספרא. לוי אמר לייתי לן משלי ובו׳. ופרשיי פסקי סיררא פרשיות של מקרא. סליק ספרא סיימו את אחר מן הספרים. והגרי בשם סידור סימנו בעלי המסורה מדי שאין בי הפסק לא פתוחה ולא סתומה כמוזכר כמנחת שי פ' פינחס ריש סימן כ״ו. ונראה מלשון רש׳יי רפירוש פסיק סיררא שקבעו הפרשיות אם בפתיחות או בסתוטות. אבל זדי לא יתכן בספר תרילים שהמזמורים חלוקים הם. ובאמת לא נמצא על זרי פירוש מרש׳י ונם הרשב״ם לא פירשו. ובפי׳ ר׳ גרשם כתוב היה גומר אחד מחמשה י) עיי״ש בנייון הש׳ס יבסגחח שי 0' *ו (ח' חי). י) זר הסאמר, נבפל בנדרים (י*ח ע׳א) ובהשקסה הראשינד. אי; יי שום ע:ין לשלסניו ישר אחריו. ולא ניבאתי מי שהעיר עיז. וניל דנדסינן שם (ו״ז ע׳א) עני; במקום שנוטלי; שכר עי המקרא. ררב אסר שבר שיסור ור׳ יוחנן אסר שבר םים1ק מעסים. יסםיק התם דרב ס״ל סיסוק מעסים דאורייתא ואין נוטלי; שבר על זה. ור״י ס׳ל דגוטלי; עליה; שבר דלאו מדאורייתא נינהו. ועל זה הביאו לסיוע לר׳ יוחנן דבסערבא לא קסד׳ א6יםוק טעסים רםסקין לד<די; ססוקא לתלחא ססיקי;.