Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

117 סברות התלמוד והמדרש על דבר *סוקי התורה פרשה לפרשה ובין ענין לעגין כסו שאסרו בריש חורת כדינים. כך הם הפסוקים להתבונן בין מאמר .למאמר. והקפידו בספר תורה שיהיה כלו סדור ולא יהיה בו הפסק כי אם בין הפרשיות והעניגים שהם הפתיחות והסתיסות. ושנינו במם' סופרים (פ*ג היב) ספר שפסקו ושניקד ראשי פסוקים שבו אל יקרא בו. ופי׳ שפסקו שעשה בו פסק שהוא קו עומד בין התיבות ונקרא פסק. וחדל תלו בהם דרשות. ד׳ם שמוח רבה (סס׳ב). אתה מוצא באברהם אברהם יש בו פסק. יעקב יעקב יש בו פסק. שמואל שמואל יש בו פסק אבל משה משה אין בו פסק. למה כן ובו' עיי׳ש. ופי׳ ושניקר ראשו פסוקים כפשוטו שבחומשין היו מנקרין ראשי פסוקים כרי שירע מהיכן הפסוק מתחיל. וטעם חרבר הוא שהפסוקים תלויים בהבנת המקראות ופירושן. וזהו מכלל תורה.שבע׳־פ. שאי אתה רשאי לאסרן בכתב. שספר תורה נמסר לכל בית דין ובית דין שיעמדו כישראל להגיר המשפט מן המקום ההוא. והנה בעזרא נאמר: "ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא“ (נחמיה ח׳ ח׳) ופירשוהו חז׳ל (מגילה ג׳ ע׳יא) א׳יר איקא בר אבין א״ר חנגאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו וגו'. בספר תורת האלהים זה מקרא (רש׳־י לשון עברי של חומש). מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הפסוקין (רש״י היאך גפסקין). ויכיגו במקרא אלו פסקי טעמים (רש״י הגגיגות קרויין טעמים). ובהגהות דקדוקי סופרים הביא גוסחת כת׳י אלו טעמי מקרא. ואמרי לה אלו המסורת. וגכפל המאמר בגדרים (ל׳ז ע׳ב). וכתב שם הרין ושום שכל אלו הפסוקין גקודות המפסיקות בין פסוק לפסוק. וקרי להר שום שכל שעל ידיהן אדם מבין המקרא כפי תנועת הטעמים. כראמר פיק דחגיגה (ז׳ עיב) נפקא מינה לפסוקי טעמי. ופיסוק טעמים פי' שם הראיש שעל ירי הגינון מביגין לחבר המקרא למעלה או למטה. ובירושלמי דמגילה (סיד ה*א) גרסו: ר׳ זעירה בשם רב חננאל ויקראו בספר תורת ה׳ זה המקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הטעמים. ויבינו במקרא זה המסורת. וש אומרים אלו ההכרעים. ויש אומרים אלו ראשי פסוקים. זבבראשית רבה פ׳ גח (פליו) ויקראו בספר בתורת האלהים זה המקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הטעמים. ויבינו כמקרא אלו ראשי הפסוקים. ריר. כן לוליאגי אומר אלו ההכרעות והראיותי). רבנן דקסרי אמרי מיכן למסורת2). י) במביתא דעמיק »'א. איסי בן ימרה אוסר חםשה דברים יש בתורה שאץ יהם הכרע. שאת ארור מחד משוגרים וקם ונוי. והובא ביומא (נ״ב ע׳א)!הביני שם בגמרא שאין יהם הכרע יענק םיסוק מעסיס נם• שם•' רש*י. אם להא, גיסא או להא• גיסא. והנה כסויה משוקדיס הביאו המקרא יבמנרד. ארבעה גביעים משוקרים נםתריה ו«רחיה (שמית כ׳ה י׳ד) שי«גינו נבעים באתנוזתא.!•«יא מאד שאם תהיה משיקדים באתנחתא הנה המיות נםתריה וםרחיה אינם מאמר שים. ובירוש״מי דע'ז •' אין מעםירין גרסינן אהא דתנן במשנה דנבינת בית אוניקו השיאו ידבר אחר וכי', ר׳ חוגיא אמר ד׳ חסא בר עוקבא מקשי (והוא בשה׳יש רבה ניב ושם גרסו ר' הונא בעי ור' המא בר עוקבא מקשי. והיינו חיניא היינו הינא) אם להםליגו בדברים היה מבקש היה לו;1השיא בחמש השואות