Haḳedem · 1907-09-25 · 3 (25.9.1907) · p. [Seite]

*ב׳ *רץ חיות 110 על כל פנים זה אינו יוצא מגדר ההשערה; ולמה שאני מתכון במאסרי זה הוא להראותך כי אין אפשרות לומר שהחבור כאשר יצא מעמו של יהושע בן שמעון בן אלעזר היה ממש בהצורה שמראה לנו העברי אשר נתגלה מקרוב. פרק ייא א) פסוק ד׳: ״מעטה אבר אל תהתל — ואל תקלס כמרירי יום“. — אם נאמר שכן היה תאר הכתוב בעקרו, לא נבין כלל, איך נתהוו השינוים העצמיים שיש בין היוני ובין הסורי. — היוני אומר (אני נוחנו עברית לפי ענינו): בעטותך לבוש אל תתהלל וביום כבור אל ירום לבך. — בעטוחך לבוש משמעו: בבואך לידי כהונה נק;אה; וכבר ירעת כי לרוגמא אצל הרומיים היחד, להפקירים טעא מיוחדת וגם אצלנו היה לבוש מסויים לא לבר להמלכים והכהנים, אלא גם לת־יח,). — ואולם הסורי מתרגם: בטן דלביש רוקעא לא תגחך — ולא תשוט לבר אנשא דמריק חנכוהי: (אל תשחק במי שלובש קרעים ואל תבזה ארם מר רוח). אם העברי שבידינו קרוב הוא אל הסורי רחוק הוא הרבה מהיוני, ואני איני רואה שום גשר להעביר מזה לזה2). והא לך רעתי על רבר השינוים שיש בין שתי ההעתקות האוווזנטיות. אולי נסח וקרא היוני: בעטה [מעין עשה, בראשית נ', כ' וכדומה] טלית אל תתהלל; והסורי: בעטה טלאית אל חהתל (ע׳ לדוגמא ביהושע ט' ה' וממלאות תרגם התרגום: ימרקען): תראה אם כן שרק הפעל הסיב אולי למצוא העברי שלפנינו. — '!!החצי השני היה אולי לפני היוני: וביום קזרות אל תתרומם; כלומר ביום רבנות ונשיאות (ע' לדוגמא ביצה דף כ׳ד ע׳א: שאינו מקבל מרוח..) והסורי קרא: ובמרי יום. — ואל תתרומם באר: אל תגריל עליהם אל ירום לבך נגדם (ע׳ דניאל י׳א ל*ו). וגם הפעם אפשר אמנם לומר כי ברבר הפועל קלע העברי שלפנינו אל המטרה. שהיה נאמר לפני היוני תתקלס יתתהלל כפי שמוש המלה בחז׳ל3) ולפני הסורי: תקלס בלומר תבזה לפי מובנו במקרא. י) בדבר טליתן שי ח"ח ע׳ מד. שנתב ה' שמואל קדייס בספר היובל לכבוד הר״ם בלאו *ד 83; האם נ*דש שבת דף י' ע״א: משיתעמפו הד״נין .. שהיה גס לאלו בגד או עטיף מיוחד? (ע' אמנם בדש״י) התבונן גס בויקרא רבא פ״ב: מפני שאותה יבשתי בשנטניהי זקן [מזיו שם דאו יוקא] ’) כמעט א׳ אפשר יומר עם ה' גינזובירג בהערותיו ל*בן סירא (בהמאסף שי*א לנבור ׳וביו שיי נילדיקי 620 .Oriental. Studien, 1906, p] בי היוני קרא בטעות: אדר [= אדרת| במקום! אבד וגם הדר• במקום מרירי. שגם חסורי יא היה מתרגם טעמה אבד «במן דלביש רוקעא“; באיוב ב*מ, י*ג הפשיטא מעתיקה "אבידא“ (וגם במשי׳ ל׳א, ו' גץ־וס: ראבידא במקום יאבייא שבניפחותינו). *) התקים הוזהלר ע' סוטה דף מ' ע׳א "׳תקים עייאה“. אמת שנמעט בי החוקרים יחשבו שהמלה בעקרה יונית ע' אמנם מאמרו של הד׳א ביכלר (בעתו! Wiener Z. f. d. Kunde 166 .des Morgenlandes XVII) נגד זה ועי גס דברי ה' Bevan כמאסף Orient. Studien .p. 681 8q [והיא בנראה לא ידע ממאמרו של בינלר). ומי שמאמין באמתת בן סירא העברי ׳נול היה להיסיף בי ט׳ז ט׳ו יש: יתקלס בטרום שירה יתהלל.