Haḳedem · 1907-06-25 · 2 (25.6.1907) · p. [Seite]

נער ח*טנןר 106 הירושלמי הקרום גמצא המשל "כמין ימא לטיגגא“ רק שחי פעמים (בברכות ובקדושין הנ״ל. ובגיטין פ״ו היב נשנה המאמר שבקדושין) והאם יתכן שבמס׳ בכורות ירושלמי נמצא עור הפעם המשל הזה? הלא מספר הדפין שבמס׳ בכורות לגבי כל הירושלמי הקרום רק מעט הן? שם ד' ל׳ב עיב רבי הילא בשם שמואל ובו,. ר' בא בר חייא ובו'. המקור לזה המאמר בירושלמי כתובות פרק א' ה״ב ושם הגירסא חונה בשם שמואל ובו,. אבל בתום, כתובות ד׳ י׳ עיא ב׳ה נותן ומיהו בירושלמי דפרקין גרסינן אמתניתן דכתובה מאתים רבי מונא בשם שמואל אמר בשקל הקודש ר‘ אבא בר בונא אמר מטבע ובו, עכיל ובחידושי הרשביא בכתובות ר, קיו ע״ב ד׳ה נשא ובירושלמי ובו, ריה (ראשי חיבות: רב הונא והוא חונה) בשם שמואל .בשקל הקורש רבא בר ביבא אמר ובו,. וגירסת התום, הניל ר׳ מוגא בשם שמואל מסייעא למה שכתב היוחסין שר׳ מונא תלמיד שמואל. והסדר הדורות (הוצאת משכיל לאיתן ז׳ל) צד 269 כתב שלא מצא זה. שם כלום למדו כתובת אשה לא מאונם ובו'. בירושלמי כתובות הנירסא כלום למדו מכתובת אשק לא מאונם. והקרבן ערה בפירושו שם הגיה כלום למדנו בחובת אשר. ובו,. ובחידושי הרשב׳א הגיל כלום למדו לכתובת אשר. ובו,. שם ר, ל'נ ע*ב תג• ר, חייא כי אי זה צר אינו נוטל בראוי כבמוחזק מת אביו וכו׳. המאמר מקורו בירושלמי בבא בתרא פרק ח, הלכה ר* ושם ליחא בראש המאמר המלות תני ר׳ חייא. והוסיף זה המסדר הירושלמי בכורות מדעתו יען כי המאמר הוא תוספתא בבא בתרא פיח ובבכורות פרק ו' (הוצאת צוקערמאגדל שורה 22). וכמה פעמים העידותי שלא כל התוספתות נוכל לייחס לר' חייא. ובאור זריע חלק א, סי, ק״ז התוספתא שלנו יש לסמוך עליה כי תוספתא שלנו ר' אושעיא היא וכו, עכ׳ל. וגם זה לא בצדק. התוספתא שלנו הנה קובץ מתוספתות מחכמים שונים. ומ׳יש בירושלמי בכורות כי אי זה צר אינו נוטל וכו,. לפנינו בירושלמי בבא בחרא הנ״ל ליתא הטלה אינו.׳ וט^ הוא. אבל 5תוספתא הגי, נכונה. ומשם לקח המסדר הירושלמי בכורות. ולפני הרא״ש בבא בתרא פרק ח, סי, ח, היתח הגירסא בירושלמי כמו שהוא לפנינו כבבא בחרא הנ״ל. וראה כפי, הרשב״ם ב׳ב ד, קט׳ז ע׳ב שוב ראיתי בירושלמי ב׳ב ד* קושטנטינא ושם הגי, שאינו נוטל בראוי וכו,. שם טעמא מאי אמר ר, שמעון בן לקיש בשם ר, בא בר דלייה נאמר משפט וכו,. המלות טעמא מאי ליתא בירושלמי ב״כ הגיל והוסיפן המו״ל מם, בכורות ירושלמי מרעתו. וזהו על פי פי, הפני משה שם שכתב ריש לקיש בשם אבא בר דלייה פירש הטעם דשאביו היה בכור נוטל סי שנים אף בנכסי אבי אביו וכו, עכ׳ל. אבל באמת דבר זה שנפשטא להפני משה ולהמסדר הירושלמי בכורות ספק הוא להראשונים. ראה אור זרוע חלק א, סי, חרמיב וההיא גמרא ירושלמי ראייתי רבינו שמואל זצ״ל גבי בנות צלפחד י׳יל דר, שמעון בן לקיש לא פליג אלא בא לפרש שהרי ברייתא היא בתוספתא וכו, ולאו כל כמינה למיסלג אברייתא עכיל מורי הר, שמחה עכ*ל האור זרוע.