Haḳedem
- Journal
- Haḳedem
- Volume
- I (1907)
- Issue
- 2 (25.6.1907)
- Date
- 1907-06-25
- Page
- [Seite] (sequence 55)
- Language
- German, Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 58% known words query
- IRI
…/4869944-6026858-6026910--0187-4870129- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
r סעיזד סזדויח אחת יכו׳ 67 r ומה שאמרו: "מצאנו אנשים שדעותיהם שונית בדברים רבים מסביסים בולם בזה [באמתיוח המקרא]",/ המשתמשים בחלופי־דעות האומה כראיה לדברים שוגים, הרי על זה יש ח׳ [אולי צ׳ל: ה׳] אפני התשובה. ראשית: הם משיבים את השאלה להשואל בחזרה בתשובה, באילו השיבו לו על שאלתו: ״למה מחננרים אתם להמשנה“? — "בשביל שאנו מתנגדים להמשנה". ארמה, בי פלוני המשיב להשואל את שאלתו בחזרה בתשובה הוא היותר חלש [בבעל וובוח]. דומה הוא למי שאומר על הדברים: ״למה לא תקבל דינו ש״ השיפש“? — "מפני שאיני מקבל דינו של השופט“. יען בי השאלה העי־ובה לאחד מהם [מן הקראים] היא ג׳ב לכולם: "למה מתנגדים'אתם [להמשגה]? שנית, אם מהלופי־רעית של אנשים ברברים אחדים נובל להוציא משפט על אמיתיות הדבר שהם ססבימים בו, אזי צריכים אלה, הרוצים שהמצאותיהם תהיינה מקובלות כאמתיות מוסכמות, רק לבלי הסבם זה לזה באיזו דברים בבדי שאותו הדבר שהם מסבימים בו יקבל חותם האמת עליו. שלישית, הרי אנו רואים בי האומה הנוצרית ביחס ם:יןר אמונתה מתחלקת לד׳ אופנים: יש אומרים, שגופו ורוחו — אלהות, ואחרים אומרים שגופו ורוחו נבראו [בבל יצור]; יש אומרים: גופו נברא ורוחוי—אלהות, ואחרים אומרים שהוא רק כאחד הנביאים — בולם מסכימים איפוא על בח־העליון שבו. ובאופן הזה הלא צריכים מתנגדינו לקבל באמת אותו הדבר שהנוצרים מסכימים בו. — רביעית, אם חלוקי דעות של בני ישראל באמה רבר ראיה אמיתית היא על צדקת אמונתם במקרא, הרי יוצא מזה, בי גם התורה שבעל פה, שמקדם קדמתה היו מודים בה בלם [מבני ישראל], אמיתית היא. — חמישית, אם חלוקי־הרעות הן לפי רעתם הובהה גלויה לאמיתת המקרא, הלא צריך הוא הבורא ["היורע הבל“ בלשון הגאון] להבץ תמיד חלוקי־רעות [מחלקות] בתוך עמו בבדי לחזק בזה אמיתת המקרא. ואין זו כלל סן המרה להכחיד את המחלקות הללו, כי יחר עש זה בטלה גם ההוכחה לאמיתת המקרא, באופן שהמחלקות צריכות הן להתמיד תריר. הננו. רואים איפוא, בי כל הוכחת מתנגדינו היא ההפוך ק האמת. — שנית, נקרו לפני אנשים [קראים] המחליטים, כי המלןכלים [=אלנאקלין, טראדענטק] ברו את המשנה מלבם. אולי טעו ע׳י המושגים "באושא התקינו“ וכדומה, לכן צריך אני לברר . . . "ואשא קולהם וגדנא אלקום מכתלפין פי אשיא אתפקו עלי הדא ונעלו בלף אלקום פי אשיא חגה פעליהש ח [בנראה צ׳־ל: ה׳] צרוב מן אלרד אלאול מנהא אנהש נעלו קואל אלסאיל נואבא לה ודלו־ אנהש סאלהם לם באלפחם עלי אלמשנה פאגאבוה וקאלו לאנא באלפנא עלי אלמשנה וארא אלמסיל אלי סואל אלסאיל חתי יגעלה לה ניאבא פלן יכן אצעף מנה והו במן קאל לה לם לא תקבל חכם אלחאבש פקאל אני לא