Haḳedem · 1907-06-25 · 2 (25.6.1907) · p. [Seite]

65 םגגיזד■ סזרחית rrm וכו' תלוי ועומד לשעת הצורך, היינו בגלות, באופן שהיו׳ט הזה אינו בלל הוספה מאוחרת לתורת משה, במו שמחליטים בעלי הניגוד [את הדעה הזו מביאים מפירושו של הגאון, כנראה מפרושו על התורה, בעלי השאלה של רב האי נאק בקובץ השו״ת ליק 1864 N0.1]. הנוסחא הערבית היא: ״ ... ולם יפ1הר אלעמל בהא אלי וקת אלחאנה פבדאך ינבגי אן נעתקד למוצע לא תוסיפו על הדבר אן אליום אלב באן מעהם מן וקת משה עאס עלי טריק אלאסתתני אנהם אדא צארו פי אלגלות יתבדיונה לבנה לם יטהר באלפעל אלי וקת אלחאגה אליה וברלך בל מא ימן בשי אנה יבאלף אלמקרא פאן לה טרקא תרדה אלי אלופאק ובאלאחרי מא יטן במא פיהא מן אן בעצה יואקץ בעציא או יבולה טרק סהלא תופק בין שי ושי עלי מא שרחנא פי שתי כתובין המבחישין זה את זה" [עיין לזה במקורו של "הבתאב אלאמאנאת“ צד 141 העתקה העברית של סלוצקי צד 72, 83—82; עיין נ״ב Oeuvres compl. de Saadia vol. IX. p. XIII—IV]. התשובה התשיעית של הגאק משתדלת להוכיח קיומה של תורה שבעל פה מאותו אופן, שבתורת משה מוצאים אנו הרבה ענינים הבחובים באריכות במו, למשל, מעשה משבן, פרשת מילואים, פקורי ישראל וחנוכת המזבח ובניגוד לזה כתובים בקצור נמp חוקי הזיבות, וחוקי עבור־השנה נבללים רק במלת אביב גרירא, מה שהוא תמוה מאר אם לא •נניח, שגם החוקים הללו היו כתובים באר היטב אלא שאינם אצלינו בכתב אלא מסורים בעל פה. "ואלט אני נטרת ננ1רא שאפיא פי עאדה אלמקרא פונדתה ישבע אלשריעה שרחא ויבינהא נעמא בטא עלמת מן שרה מעשה משבן ומן שרח פרשת מילואים ומן סעה פקודי ישראל ומן סעה חנוכת המזבח פמן הדיא עאדתה לא ישבההא אן יחילגא פי אמר פתן אלזיבות עלי שי גיר ביין ולא פי בבס אלסנה עלי לפטה ואחרה מתיל אביב או נירהא בל ואנב אן יכן קד שרח גמיע דילך שרחא שאפיא פארי לם יוגד פי אלמבתוב פהו פי אלמנקול“. התשובה העשירית. אם חכם מבאר ומפרש איזה חוק או ספור בפעם הראשנה צריך הוא לפרש אותם באי־ היטב, לא בן הוא הדבר, אם הוא שונה וחוזר את הענין הזה בעצמו, אזי יבל הוא לבחור לו דרך קצרה, במו בן אנו מוצאים, למשל, בהוקי קרבן עולה בפעם הראשנה את הדבורים: וסמך, ושהט. והפשיט, ונתח, עתנו, והקדים, יזרקו, והקטיר, ובפעם השניה נזכר בבר החוק הזה בקצרה תקריבו עולה ולא יותר. לאידך גיסא מן הנמנע הוא, שאיזו חוקים ומשפטים מסורים לנו בתורה בפעם הראשנה רק באתו מלות אחדות וקצרות. באופן הזה מובנת לנו מציאת חוקי התפלה במלות הוא תהלתך, וחוקי המשפטים והדינין במלות ונתן בפלילים ובדומה הרבה, רק ע־י ההנחה, •6