Haḳedem · 1907-03-25 · 1 (25.3.1907) · p. Seite 52

*בי *רץ חיות 52 r •ואיך אשחוק . . נחרט נבנה עפ״י חרט אנוש (בישעיו ח. St׳) ומובנה נחרת וכבר מצאנו את הפועל בבנין הפעיל כמה פעמים בפרקי דר' אליעזר פיג. ב) מחברת א׳ (הוצ׳ לימבירג צד 10 בסופו) לקול זעקי בקנין התבונות חצות ליל יריבון בי שכני השיבותים ימותי הטי) לאבלה ולסחורה והלל לאדוני. בכל הנוסחאות יש יהלל שאין לו מובן נכון, ואין ספק כלל שיש לנסח והליל כלומר: שכני גוערים בי מפני שאני לומד בלילה ומפריע שנתם וע״ז אני משיב: ימותי נתונות לעבודתי החומרית והליל צריך שאתנהו לקנין החכמה2); ונתהוה הטעות ע׳י שליל הוא מוכרת והיה צריך להנקד והליל מה שלא הרשה המשקל (שהוא הזג גם כן) אבל לא התבוגנו כי גם בישעיה כ׳יא, י׳א מצאנו "שמר מה מליל“ וע׳ עור. בהשורות שלפני השיר "ואמרתי אל נפשי תני היום אל הסחורות .. וקומי רוני בלילה לראש אשמורות“. ג) מחברת א׳ (הוצ׳ הנ׳־ל צד 11) דודי שאלוני במה יספתי3)־חכמה וכבוד על עשירי גאוה ואומרה בזכות איומה נאוה — כל רז וכל סתום אני חשפתי גם. כי בעד שכלי אני נשקפתי־כי לא בבת נעוה אסירת תאור. אשתי ראויה על גביר בן עלוה־על כן לכל חכמה אגי אספתי פן יאמרו רואי ראו יברוח המשקל הוא כנראה (וגחסר השוא שבסופו ע׳ ברורי Studien צר 36 ולהלן) ובנינו שתי תנועות יתד ושתי תנועות יחד ושל^ תנועות; ושירנו הוא שיר זהב (סוניטו) ע׳ במחברתו של קאסוטו הנ׳ל צד 4. מובנו ברור הרבה: הוא אומר כי בזכות אשתו אסף חכמה מלא הפנים. אבל דבורים אחדים צריכים, באור: בשורה ג' מה טעם: כי לא בבת נעוה? ויותר נכון נראה: בבת (רפוס בריש״א הוא מטושטש קצת ואפשר שהיה שם באמת כבת) ויתבאר: התבוננתי כי אשתי איננה כאשר. מן השוק אסירת תאוותיה (עפ״י זכריה ט, י״ב אסירי התקוה) אלא שהיא ראויה לאדם מעולה ועל כן השתדלתי להשתלם בלמודים ובמוסר. שורה ר' בן עלוה בהושע י, ט' פירש מעין בן ״עליה (ע׳ בסוכה דף ט׳ה ע׳ב) וע׳ בתרגום וברש׳י — שורה ה׳ יברוח נמצא בדפוס בריש״א וקושט׳ ומובנו כאן: עשב קטן דבר כל שהוא וידוע כי בתרגום בראשית ל׳ י״ר הוא עומו^ במקום: דודאים. — ובדפוס לימבירג: ראו אפרוח והיה עולה יפה משמעו (ע׳ להלן מחברת ב', צד 23 *) p היא לנבק בד* *ום קושט/?1יסבירג בטעות? יטותיהם. ’) ע*ןי דעת אתר פחז׳ל בערובין דף ס״ה ע׳א לא איברא סיהרא אלא לגירסא. *) ב; הוא לגבון בד*ום קושט': ולא: ים*ת בבאחרות ם*גי שהחרוז דורש־מי (חש*חי. נשק*תי, אס*תי). i