Haḳedem · 1907-03-25 · 1 (25.3.1907) · p. Seite 2

2 nrs גידע=א; א) בשיר השירים א׳ ט*־ ט׳יז כתיב ד׳זל: הנך יפה רעיי־״י הנך יפה עיניך יונים הנך יפה דודי אף נעים ערשנו רעננה עיכל. והנה הפסוקים האלה- נדרשים בתנחומא ריש פ' תצוה וזיל: ר* סימון בן פזי אומר היא מקלסת ׳אותו לשון פשוט והוא מקלס אותה לשון כפול ובו׳ עכ*ל ועיי' שם מה שדורש והולך אשר אינו ענין לכאן, כי בעל המאמר הולך בדרך חז״ל אשר לפי דעתם שיר השירים קודש הקדשים, הדוד הוא הקב׳ה והרעיה היא כנסת ישראל ואין זאת ההבנה אשר נתפשטה היום בין החכמים אשר לפי. דעתם השיר הוא שיר ענבים פשוט כנהוג בכל האר׳ן ובכל עת בין האוהב ובין אהובתו ואין בהבנה הזאת פחיתת כבור לשיר השירים, כי אעפ'כ קודש קדשים הוא מצד יפיו והדרו _ ועומק רעיוניו. אם ישאל השואל מה חידש לנו בעל המאמר לענין הבנת המקראות כפשוטן, באסרו כי היא'מקלסת״אוחו״׳לשוך״&שופ־־והוא מקלם אותה לשין כפול, אני אומר חידוש גדול גלה לנו ואנו מחויבים להכיר ולהוקיר דברי הדרשן על אשר הראנו יופי המקראות נעלמה ממנו בלערו, בי באמת לא נאה ולא יאה לאיש להללו ולקלסו רק פצר יפיו ע״ב היא מקלסת אותו׳בלשון פשוט כלומר איננה איטרת הנך יפה דורי הנך יפה, רק פעם אחת אומרת: הנך יפה ותוסיף ותגדיל שבחו באומרה אף נעים ורצונה לומר, כי הדור איננו רק יפה תואר ונחסר למראה כי גם נעים הוא בדבורו ובמעשיו וזהו• שבח נאה לאיש הנאהב אבל הוא מקלם אותה לשון כפול: הנך יפה רעיתי הנך יפה כי אין האשד. אלא ליופי וכדי יפיה לאהוב אותה בשבילה' ועתה אני שואל: האין זה מקרא כפשוטו? אין מקרא כפשוטו יותר מזה ובעל המדרש הנ׳ל צלל בעומק השיר ׳־העלה מרגניתא בידיו. ב) במדר׳ ויקרא רבה פ׳ב מאמר ד' איתא ודל: ר׳ יחושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר אף הכתובים חלקו כבוד לישראל כסה דתימא ארם כי יקריב סבם אבל כשהוא בא לדבר בדבר שלי גנאי ראה מה כתיב אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן אלא כי יהיה בעור בשרו. ר' שמואל בר נחמן אפר תרתין שטין אפם כי לא יהיה בך אביון כשהוא בא לדבר ברבר של גנאי כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב כאן אלא מקרב הארץ. ר' שמואל בר נחמן אמר שיטה אחרת ואלה יעמרו לקלל את העם אין כתיב כאן אלא ואלה יעמרו על הקללה אבל בברכה כתיב אלה יעמדו לברך את העם ע׳־כל. בזה המדרש נראה בעליל כי קלע אל המטרה ולא יחטיא וגילה לנו המקראות כפשוטן רק לפי דרכנו היום לא נאמר כי חלקו כבוד לישראל, כי אם שחסו על העם ולא י' התפיסו אותו בדבר של גנאי כאמרם ז״ל: ברית כרותה לשפתים או אל יפתח פה לשטן. אולי! זי־הי כוונת המדרש באומרו, בי המקראות חלקו כבוד לישראל על כן בדבר טוב כמו קרבן אמר הכתוב מכם אבל בשאת וספחת לא אפר מביז אלא אמר בעלמא אדם כי יהיה בעור בשרו ובו,. וכן בשלילת האביון התפיס בישראל ואמר אפס כי לא יהיה בך אבייין ולהיפך כתב בעלמא כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ובעין זה דקדקו המקראות בדבריהם בברכה וקללה. ובאן אני שואל: האין זה מקרא בפשוטו? אין ספק אצלי כי חכמי המדרש גילו לנו באלו המאמרים ענין עמיק בכתיבת התנ״ך אשר לא ידעו ממנו חכמי הנוצרים