Luaḥ erets Yiśraʾel · 1915-01-01 · שנות התרע״ה - תרע״ו - כרך כפול - שנת העשרים ואחת ועשרים - 1914/1915 · p. Seite 74 - 75

I אדמת קדש ׳לחועידו ליום אחרון? חיוכל.עוד להתעודד ולחיות עד—ויש אשר •יתגנב לבא אל לבו, בתוך בל חסון רגשותיו, גם שמין ספק וחשך. האמנם שקר חומים בבריתו. ■ויבגוד •בו וישכחהו, •אחרי אשר *י י נתנה לו כל תאותו?. הן ד,ש?ע לא ידע עוד אח אח נפש רעהו השוקקה ולא יחוש אח מכאוביו. אז יתקפהו קצף אין־אונים והוליכו שולל כל חיום. וכל עובר;שם יניע אחריו ראש בפגשו בו בתוך רחוב והוא מגיע בידיו, מפטיר בששה, זוע־ם ומוקיח את רעהו הבוגד. כאחד האדם ימות ויקבר' וקמץ עפר מאדמת הקדש לא ,יושם מראשותיו לקדש מקום מנוחתו. תחת שואה יתגלגל, גלגול מחלות,- עד בוא עצמותיו אל ארץ ישראל לגוה ולעמוד לגורלו לקץ הימים.... מלבד אשר השליך . לרוח שבעת רובל ורבע—אוצר רב, הון עתק— י♦ יי * ויניע היום הראשון לראש השנה. ואורים; חיה בביתו, בי לא עצר עוד כה ללכת אל בית הכנסת. גם הוסיף על הטאתיו פשע, על בלי •שדמו לב עליהן, כי אם אל מעל הומים, אשך הוא לבדו חיה שיחתו כל היום. והנה קול; צעדים באזניו, צעדי איש עולה במעלות, ופקיד הדואר. בא חביתה ולשם ■ וישאף מכבד משאי הצרור אשך הביא בידו. •י' ץ יו i,‘ . ־ i ■‘י: * ., ■ ׳ י לוח ארץ ישראל 74 כהח מאד ודמיונו שטף במרוצתו על חדורות ועל הקורות באין מעצור. חוי, כי ימי חפץ הימים האלה לתומים! אבן טוב חלקו ומאשר חוא בארץ! חלקנא בו י חלילה לו מאלחים—גם לא צל קנאה, :גם לא שמץ דבר רע כזה. ׳;ו ויעברו ששה ׳שבעות ואורים עודנו מחכה ׳לריק. עד מתי יאריך נפשו? מדוע. לא בא המשלוח מ*ןרץ הקדש? האמנם התרפה הומים במלאכתו? זכאשר עברו הימים ומשא נפשו לא בא, כן הוסיף אורים לדאוג ולהתהלך ׳ קודר. «תוחלת ממשבח מחלה «ללב* והוא, מיום עברו רנלי דרך. שש שעות, כתו לא חיה לו עוד. פעם.בפעם פקדוהו םדקתת בראשו, לחץ בלבבו. וחזיונות יבעח־ו .בבל עת. ידידים ישנים, אשר גס שמוחם, גשכחו מלבו, המו'עליו •מסביב,' ותומים נראה אליו תמיד •ועיניו פקוחות בשואלות, אך טענה אין. ואשת אורים וילדיו הקטנים,• אשר מתו—לא עליבם, בל בית יהודי— במגפה הגדולה זה ביובל שנים, חברו עליו בשוממותו. ■ •׳ ד יי׳, , •ובכל יום ויום הלך בלא פח אל בית פקודות הדואר ..והפקיד יגיע ראשו לאמר: אין. ועצבו גבר ויהי לדאגה ודאגתו גברה עד לאפם1 ■■ r״ י;1 ^תקוה. חבאו הדוחות בצירים שלוחים ממרום לקרא לו,