Luaḥ erets Yiśraʾel · 1915-01-01 · שנות התרע״ה - תרע״ו - כרך כפול - שנת העשרים ואחת ועשרים - 1914/1915 · p. Seite 76

\י׳ L ד, ׳ ',^,V ־ ' üsfe'^1־ ‘ *■■ נח fjr; h*H ■•• ״■ •tif,' •« .,,' יי ׳*&$* #3*,»ר• ' ' 1■ iKe" '״ ־'־:/. ׳*■'"־י : ־*•‘*tf mt ■i' אם צדקו המתגאים בזה, שאנחנו חוללנו •מקרבנו את הדת ־הנוצרית או לא, ספק גדול אמנם :הוא, אכל שאין לנו שוס סבה לשמה על עוברה הסחורית זו, זאת היא אמח^זרח שאי אפשר לעבור -עליה. ,השנאה לישראל, שמפני חלוף הגזע ואופן ■ החיים היתה ,־טבועה עמוק עמוק בלב חגוים גם . בלאו הבי, קבלה■ על ידי הופעת הנצרות' בפעם;אחת• ■מקור בלתי נפסק שלי כהות עצומים’ונוראים ■שהתפרצו ועלו בפראות חמה על)עם חרמם, ואכזריות ::בהמית,שרקי־קנאה דתית מסגלת לעוררה, לבשה את X f י » ■ העמים אשר■ היינו בתוכם. ומה שעוד יותר מרגיז , ומכאיב: הוא, שנושאי תורה הדשה זו מצא\סטיבוח 'להתיחסותק. המוזרה אל': עם היהודים' דוקא באזןיזו הספר שיצרו:היהודיםלחם■ קבלו אותו בתור יסוד". r היסודות שלי .:אמונתם. > על כל ■פנים לו יכול היה , < י 1 ,■ :1. 76 , לוח ארץ ישראל ויפל, אותו מידו ארצה ויאמר בקול תלונה:־ I « mm .חנה שלך לפניך. חבגלל זה הדרכת אותנו י מנוחה: כל הימים? אבן בל זח היה שוה לך,—אין זאת בי. אם מלא זהב הוא כלו, אם לא דברי חפץ יקרים 'מזהב/ ובדברו ויתן קולו בצחוק־לעג. אך לו עמד בכית ולו ראה את אורים מתנפל על הצרור בקול ששון ושמחה וכלחג מלים אין בינה, כי ■ אז חיה הדבר אשר דבר בלעגו כדבר־אטת בעיניו. בעוד שלשת ימים הובל אורים לקברות ואת העפר, אשר היה כתיבה, פזרו המקברים על גויתו, מלבד ■רגבי עפר-מעטים, אשר החזיקו בם בסתר האנשים• שהיו לו ¥אבלים, למען ימצאו חפץ בהם בבוא יומם.. ובעצם היום ■ הזח, במעט בעצם השעה הזאת, הובא חומים גם׳ הוא אל מנוחתו האחרונה בירושלים. בארן■ הרחובות נמצאה גוית איש זקן, בן כלי שם,' אשר בא ירושלימה' ל׳פני שבעות מספר. האיש מת \ מחסר ומכפן,כי הפרוטות המעטות,.אשר עלו פהלקו מן החלוקה,קבץ על יד למען הוציא על משלח צרור'לרוסיה, ,כאשר חיו דבריו עם אהד האנשים שם ואיש לא ידע מה. ובבן בא תומים אל אדמת הקדש, ואדמת הקדש באה אל אורים. מי חיה המאשרבשניהם? י.- , י , V י,׳ . . - י ■י׳ ׳־