Luaḥ erets Yiśraʾel · 1915-01-01 · שנות התרע״ה - תרע״ו - כרך כפול - שנת העשרים ואחת ועשרים - 1914/1915 · p. Seite 34 - 35

85 פגים הארץ וערי התוה רבים הם נ״ב הדמיונות בין הכנענים x, ובין « היהודים בעולם הרוח. התרבות הצורית . נפגשה נס י היא. בהתרבות היהודית, כתרבות היונית והרומית■ והתאבקה עמה. התאבקות זו הופיעה בצור, בקרתנה ובאיי ים.התיכון, מושכות הצורים. במו."איי קפריסן ובדומה. העובדה כי מרבית הפלוסופים הסטואיים, ראשי השיטה הזאת וטיסדיה היו ילידי מושבות־ הצורים1), העובדה הזאת מוכיחה, כי הרוח . הבנעני הרה וילד אח ההשקפות הסטואיות. השיטה הסטואית מצאה לה טסלות בלב היהודים יותר מפל השיטות האחרות בהיותה באמת קרובה לרוחם כהרבה ,,מיסודותיה. ■ ״ ■ נם עם צור היה לאור נרים, ואמנם ,לא בדת ובמדות כחיהודיס, כי אם בתעשיה ותרבות. הצורים ושאר הכנענים מהרו את בל הארצות, הרחוקות והקרובות ויסדו לחם במקומות רבים על חופי ים התיכון .מושבות וערי מסחר. וכבה הפיצו בארוסה 1) כטו זינו טיסד השיטה מעיר בתים באי קפרייסץ (מת בשבת 270 לפני הסבירה הרגילה). מעיר הזאת היה ג׳ב תלמידו פרסוס. אחד מתלמידיו היותר גדולים היה הרילוס• מקרתגא. גם הסטואיים האחרים, במעט כולם, לא. יצאו מיון, אירטוסתבס מקירנה, קלאובטס, בי אם מערי מושב הצורים, כמו עמדו על מעמדן, בירושלים ייהודה, בל ימי הפרסים, והוסיפו לפרוח גם אחרי,. >>שר ירדו אלה ’האחרונים מעל במת העמים. בי■ נם כאשר נכבשה צור, הפעם הראשונה, כידי אלכסנדר מקדון, לא נפלה לנמרי. כקודם כן גם הלאה היתה עיר רבת המסחר. בייחוד בימי הדיאדובים פרחו ערי ההוף במאוד. פילוקלם, מלך צידון, 'נמנה' לאדמירל על צי חתלמיים, מלבי מצרים. הרומאים אח״ז המעיטו אמנם זכויותיהן של ערי החוה;'אבל: בטחון הדרבים ושוקי המסחר אשר הרומים הקימו בארץ, הבטחון ’ הזח הכשיר במאד אח פריחת המסחר , כערי החח. ובן אנו רואים בתקופה זו, כי ערים רבות על החוף, כמו עבוובירות,- אשר לא מלאו עד כה כל תפקיד מיוחד, עולות ופורחות עד למעלה והן מתחרות בצור וצידון. חננו רואים אפוא, כי מכל המדברים שפח שם רק היהודים והצוריים (•חלק משאר הכנענים) נפגשו בבני יפת, האריים, וגם שניהם, היהודים והצווים, אבדו את מלכותם וחדותם \ יי■', ע״י בני יפת. כחידודים בן גם הצורים והקרחגיים יוצאי חלציהם, הראו מעשי גבורה מאין■ כמוהם. במלחמותיהם האחרונות־ בעד הרותם'. מעשי הגבורות האלה קשורים אצל שניחם בשמות נבורים אשר יצאו• מן העסג הניבל ובר בוכבא, אשר. האצילים התנגדו לחם.