Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 164 - 165

שני חובבים נ!6ג. השמות ."ארץ ישראל" ■ו״ירושלים" היו אמנם;זכרות וגם מצלצלות באזנם אבל רק מפקידה ־פקידה פעם אחת בשנה עת חזר "הלילה" משוט כארץ המשולה "הארץ ישראלי" מהקפת החבל שלו ש־ו להוריק השופרות של קופת הרמבח״נ המסומרות יב* בית בישראל לתריס בפני הפורעניות ו״לשמירוד מכל תפלה ומרעץ j ישין. ה,,קופסא״' העתיקה. התלויה על ׳גבי הכותל כמוך' להמזוזה הולכת י ומ״תעבה" ו״מתלבך מכמה וכמה "שבבות״י סד ואבק, לפי מספר שנותיה ותהי כעיני העם היהודי במין "מצבה" ■קדושה ותשמש לצדקה, ומרפא גם העני שבעניים משלש מטבע נרשה לתוך קיפתו על בל. צרה שלא• תבא למען." ,זכות ירושלים עיר הקדש תגן עליו וכפר בעדו ובעד ' *י«,«■*» * •יי.!»1 ♦ $ באותו השבוע ש״המשולה* סר להעירה הביא ככ;פיו גם. רוח ו״אויר" ארץ ישראלי וינשמו בולם כנער •ועד זקן מאוירא יי דארץ ישראל, שבהאמונה והדמיון, ומירושלם דלמעלה חנועדה למלאכים עוסקים כה־־ עולם ואי; בה לא .אכילה ולא שתיה ורק צדיקים יושבים וגהנין מזיו השכינה. אבל מירושלם דלטטה מאוכלים "כבני אדם" ועוסקים. גם בהיי שעה איש לא "חלם". ולא העיז להלעות בשפתיו שמא "מינות" נזרקה בו ח״ו. . "נאה. ■דורש" המשולח הארץ ישראלי בעלותו עי הדוכן להשמיע על השקלים לטובת הקופה• של י 12 י 104 לוח ארץ ישראל * 1 שכמובן נצטמצמו אז לגדל סכומי ה״הלוקה" והרבצת התורה. ׳הכתו לארי; ישראל. היתה ב״ב גדולה עד''שדי היה לו לשאת רק שם' '"ירושלם" על שפתיו כדי להוריד דמעות, ביהוד היה בוכה בלילות ה״סדריס" בהרגישו את העבדות של הגלית. הברת.,חובבי ציון" טרם הי,תה בארץ ציון במושג "הציונית" דהאידנא מאן דכר שמה, אז בימים ההם ידעו רק מ״ציו;" של ה״ותחזיגה" שתקנו אנשי כנסת הגדולה אבל דורש אין י לה. כתות היו ׳ אמנם בישראל בימים 'ההם כבזמן הזה, ־ אבל במחלה המפלגותית כמו «ציונית ו״אגטי", "ארצי" ,,וטריטוארלי" באותה ■ הכתה עצמה טרם נהלה עמנו. כל אחר בעירתו היה נמנה ונחשב. ׳ לארת 'משלש השדרות »למדן", "סוהר" ו״בעל מלאכה" זו •ה״אחרוגה" בדיוטא התחתונה ו״חדאשונד," בגבה מעל גבה, הצד השוה שבולם אהרי דאגתם ה״יום יומית' אך אתא לילה, מיד קפ׳ההייט ממהטו והו־צע; מאושכפו ורצו לבית המדרש ויתמזגו לחטיבה אחת ולגוש אחד בשבתם לה״שיעור" שבין "מנחה למעריב". אבל "מציון" דק שמעה שטעו ומשפטיה בל ידעום.