Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 166 - 167

107 שני חובבים •־.גדל «האבדה" ולא מצאו תנחומים עד שקש אחד :•־הבורה וידעי־ טי■׳ תנחומיש;ביההברה* שהוציא דפיו. ונתקבל על הלב, .ר׳ מאיד מה ויהושע בנו אש אשבחך ירושלים תשבה ימיני" נשבעוז אז h «* *׳ י- «י*4 U , W ♦ W» m ב1. חובב הדור ■החויה. איש הדור בלבושו תנועותיו מחידות ומודרניות ע־ פניו העדינים זו־הת קרני ההתפעלות שבל צעד •שעל. 'שכל עץ ושיה, ומבלי דרדר ושפיח, שפוגש ע־ חדרך, ובמקלו. העב.־.נשען ומתקדש, מטפס ועולה •;־ החריש השוממים בלוית חבורה עולי גולה ':•אספם בכנפיו ויביאם ל״ארי; ישראל". 1%»!>»*%«■ »L ן N ‘W השמש שולחת את ׳,קיניח" הבהירים והמזהירים ־:"שיפיש לחבורה לוית חן. מאז מהתקופה הראשונה שייצאה הבת ציון m ׳ .» I I t i )•11/1 I tal l י I lC■!■• •i * 1 i Im I I I | I 1«J ־ד •יש המעשה והפרי ״. ׳ י׳ ומאז;»שף׳ ליהושע זח— המטפס ועולה על הדרי ■ צ•־;, צאת אחיו בדעה שח1/יפעו אתו גש יהד בעודנו . :דיה, מספורי. ר׳ מאיריל י י אגו ו על ציון ומקראיה . בדל היותו שקוע ראשו ורובו תמיד בהלום ארוךג^ *־.ד בשוב ד׳ את. שיבת ציון-גש •השש .ארץ׳־ ישראלי". . החולם נהפך אח״ב ללוחש #כריו ונאומיו ה־וצבים להבות אשי'הסירו את צורי המכשול שהגדירו r את הדרך העולה ציונה. לפניו י! 166 .׳,*זמז״ידגדידע; •* י־ ״־7־ ■י דו:■?־־>־.ד לוה ארי; ישראל רמבה״ג ובפה ממלל רבייבן עורר י־ את קהל שומעי ב״תעמולה" ויבמיחש. ב״העולם הבא". אבל.לא נאה מקיים" ולא יגע ולא ידע להפיח בהש «חבת ציוך לירושלים דלמטה ומשברת "בהאי עלמא׳ •של«איש תחת גפנד של .ואספת דגנך תירושך... ולמרות שחותם ״ארץ ישראלי״ היה מבוע «בינויד של השד״י, עבר עליו כלה ולא היה, גש לא "חלש* מעודו לבקר פעם את אר׳ן ישראל, ולא לחנם חכו בולם על ר׳"•מאיר׳ל" בשובו מ,ארץ ישראל". היש עיסתה השמיעה בנפים, .בשוב .ה׳ את שיבת ר׳ מאיר מציון ויתלקטו עליו מכל ה״סביבות" אזניהס עשו כאפרכסת לכל מלה והגה היוצא מפיו. י הפיישת ׳שלוש שהביא אתו מציון המצוינת זהתקוה הקרובה, שעתידה ׳ להבנות במהרה בימתי. הלהיבו את בל •הלבבות, וכמו בל היקום התהדש ויהי, ומאז פסקה האמונה ממין .ירושלש דלעילא" התופשת מקוש ו״אהיזרד בהדמיון והמחשבה לבד,;ועל מקומה התגשמה.. מחשבה אחרת ש־ «ירושלים דלמטה*. . ,’;«אכרימ" "ומושבות" כהיום לא מצא מק אחינו, זהו. באשמתינו אנו שהושפעינו מהירוש דלעילא ־' אבל הארץ טובת : מאד מאד ומהנה 'לעובדים וחודשים לאסל מפריה ו לשבע מטובה.; דבריו _הצבו להבות, לבבות קרים הוחמר מריה אשו הלוהטת «לציון" וילקו כולם לאורו מאז ש! מא״י עד יומו האחרון, שאורו נדעך וימת ויגדל המש ***** " / «•*י י