Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 118 - 119

«t י* * כארץ אבות 119 צ;־.*ם, מי?—שושנה! מה זה יקירתנו, מדוע השכמת קוב היום לאי כדרכך. י' ' הפצתי להתרגל לחייכם י הנעימים, כמה נעים . •דיש בבוקר כעת שהשהו. מרמז עוד י חי אל ■ותפארת׳השבע, וכעת שנשמע צפצופם הראשון. ׳:- הצפרים, כמה עצלה הייתי עד כה. אדוניי ככר 1 מכתבים, ואני עוד התהפכתי על משכבי. —המקבלת את• מכתבים מקרוביך? י .V —אין לי שוס קרוב ונואל ’ מבלעדיבס. י■יקירי,• אג; r . כהר,רגשות, אתכם נתן. לי . ,ה׳ במקום הו- •היקרים זכרם לברכה; כל .בני משפחתנו, :־:•פה, נפלו *לקרבן לאסוננו הנורא שקרנו, הורי־ א:• מתו בדמי ימיהם מרוב צער ׳ ויגון בהלקח מהם ::•"׳ס •הקטנים, אבי יעקב ואהיו ישראל לגנבוד נצ:א, את;שריאל חודי הפקידו מאבי וישלחהו לסיביר. :־ היה ^גדול 'מאבי בשנתים והוא אז אך בן יעשר את אבי שלהו'בפנים הארץ>ויושיבוהו.בעגלת ן ׳. יי־ יי ■ .■טעתה עם עוד ילדים כגילו אך האל חטוב; שלח את ,ישועתו יע״י■■4 איש טוב ’ורחמן, ובראותו את היל־ הרך יושב מן הצד נכמרו רהומיו ויסכן את .נפי:•־, ובמהירות הבדק הטפהו מחוך העגלה עד נ ־׳- % ישראל 118 כי היו גם מלאי עני;, הורי הטובים והרהמנים א,:•־ עשו הסד לכל סובל, ונהמן כל נפש נדכאת, היתה׳ . כל מגמתם להדריך את בת זקונם בויוהנדיבהרותמ־ד '.עוררוני לעשות טוב והסד לעניים ולאומלליס, אוי״כמד, אכזרים החיים, אני המאושרה בבג• ת . . *T * t נהיתי בין רגע לאומללה,, אומללה עד למאד, •את אבא ואמא הרגובפרוגרם^י■.:,;׳■;*;..■ ■■.;■, .. 1 י ..■•;■• .■■■■■' *.•׳•׳••/ ■■'*׳-• י, ■ הרגעי בתי, התהזקי, עודדתה הגברת ישראלי, בסתי ■ ■עליון ינוחו' הוריך היקרים תחת בגפי השכינה כי; הצדיקים והתמימים שמסרו נפשם על קדושת השב". . j הלילה בא, וותי|^ שושנה ■ ללכת, א׳ך דס הפצירו בה שתלי; אצלם, וכל מה שדברו אתה יותר ,הכירו עוד יותר את נפשה.העדינה• ■ונפשם י■ נקש־ת בה ויבקשוה שתגור אתם כי יש להם די מקום. לשושנה שבו ימי ־־'אושרה, , כבבית ’הור־ה . הרגישה את עצמה בביתם, והעבודה בפרדם היתה כל שעשועיה "בחיים. עברו שבועות, ולא מצאו• עוד שעת הכושר * ,..••׳׳■ •0 ' י י . . י להגיד לשושנה כיי.לבת לקחוה. והיא תחיה*ורשים- . היחידית. י׳ . בוקר נעים, הזקנים קמו משנתם וישבו על י