Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 116 - 117

117 בארץ אבות ובהפרדם פנתה הנכרת ישראלי לשושנה ותזמין א•־־ לתה׳• וישבו בננס הגהמד, סביב לשלחן. מאיזה עיר הנך בתי? שאלה אדון ישראלי. —מק!.. ■ מק... שבה נשפך דם טהור דם אחינו כמים? —בן מעיר הדמים, אמרה באנחת עמוקח •:•.1*ביעה הרבה. י. -אנא ספרי לגו מצבך ,ובכל כחנו נשתדל לבוא לעזרתך. ־ 1 -מקרב ולב עמוק אודה .לכם אנשיה טובים ונכבדים על טובתכם, אך לא בידי אדם לנחם ול־פא את. ׳פצעי לבי בי נוראים הם. ׳•■.*יי'• * ■ -התנחמי כתי, 'צרתך ׳צרתנו׳ אסון בני עמנו גם ש- הפרט׳ .כאב לכלנו, הנך עוד רכה־ וצעירה ולא. תכירי את החיים, מי מאתנו לא סבל, מי לא שתה יכבוש התרעלה, עמנו האומלל סובל זה אלפי שנים ולנ-־ות תלאותיו הנהו כסלע איתן בלב ים, ולא ־־,•אש. התחזקי בתי והראי כי הנך בת לאותו העט ■.הנפלא,- . ו... י י י:;.. —אמנם לא לבת ישראל להיות נואשת, אך איך אפשר , לגערה כמוני שלעולם לא ידעה מצער ויגון לקבל במנוחה אפון נורא שקרני,' אסון הכבד מנשוא, אני הבת היחידה להורים עשירים, כימי חג עברו שמנת עשרה ימי חיי ולא רק-בעונג ושעשועים , 'י 9 , . עי* ' F: י" K*.' לוה ארע ישראל 116 הרחב אותו המבט המתוק, ולזייבל־ להתגבר ותתפר•': בבכי, ותיבף התנכרה על רגשותיה אך דמעו־, גוצצו בעיניה. וכשעברו הזקנים לפניה ,פנתה הזקנה אליה ־? מה לך בתי מדוע פניך נוגות אנא אמרי לנו יאה אשר לוחץ אותך? וכל דבר אשר ־ נוכל לעזרך. לא יכבד ממנו. ■ ־ "*י י י —בודאי מרחמת . שושנה על תפוחי, הזהב הנשלחים ■ מהארץ;היקרה הזאת, אמר אדון ישראל• בהלצה כדרכו,׳. אל תדאגי. בתי, העצים ישאדו תמיד באד*ן. . —דמעות גיל המה על שזבני ה, להיות בארץ חלומותי בהקיץ, השיבה בבת צחוק מלאכותי בהפצה להסתיר את מבוכת ,נפשה ד,נדכאה וחפצועה. __קרגי השמש האחרונים "נראו בבר על ראש• האילנות, הפעמון צלצל:להגיה העבודה ויעזבו כלם את עבודתם וילכו וישירו: : - :.. תחזקנה'ידי־ בל אחינו המחוננים <•••••־• •ב T •יי•♦ •י , עפרות ארצנו, באשר הם שם יי*. *.׳׳•״׳ •י• יי י •.» י■״•*"•׳ V י• ׳׳ X' ■ ■: אל יפיל רוחבם,-עליזים מתרוננים׳ — •■;.׳ v; .- י י .. 1&ו שנם אחד לעזרת העם י י : V : T V V :־־ ז T ■י»•}: % py. ■ mü■