Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 114 - 115

בארין אבות 115 —לפי שקערתי נצרך לנו עוד עובדים אמר -אש העעלים. %זך^1ובל לקבל עוד ששה אמרח הגברת. " . י' •י• י "׳ י ־׳ ־—לע״ע הבאנו שלשה , חדשים, וביניהם את / י' . יעלמה שושנה. עיני •מרה נמשכו אחרי העלמה הנחמדה הזאת 'אשר - אצילות ועדינות שפוך על פניה היפים ותחשוב זח לאצבע אלהים. —תוכלו ללכת לעבוד לבדכם בי את בעלי לאי אניח ־עבוד השנה. בחוחיו רופפו מאד, וזו היתד, השנה ־־־אשונה שישראלי לא הלך יחד עם פועליו לעבודה. לעולם לא הרגישו בל כך התבודדות ועצבות ■:■היום, .אותו הצער . הנסתר בלבם שבחדודל :־ראותם פגים שמחים, נהיה עוזת לצער גלוי, בפרט ש־ה היתד, עצובת ' רוח מאד, יאף "הכתלים הביעו• את צערם, אין עליהם. תמונות מרוקמות מעשה ידי בת, אין.עציצים בבית טפול בנים, מריישראלי אשר ד ־:יש עצבות רוחה אמר לה לעת ערב באי ׳ נלך בפרדם, השמש כבר נטה לערוב. -מר ישראלי הולך, ליחש אחד הפועלים, ו% בנים נהרו בי אהבוהו מאד. . ובראות שושנה את פגי הזקן הנהדרים חרד ודפק, ילבה, אוי. כמה דומה פני ישראלי לאביה, אותו הטצח «*2■ «<■'**־ 'י'׳"!י ׳4^ ■7.^׳ •114 לוח ארץ ישראל , מעיניה ולא הרגישה את המלים שיצאו מפיה; למי אני עמלים ומי יזכרנו? המעי אהובתי אל *תתאונני על מעשה ד׳ לא •תמיד הבנים זכרון' לאדם יש ■בגיס אשר בדרכם הנלוזה ימיטו חרפה על הוריהם,. אך. המעשים הטובים * < " שיעשה האדם #ם ורק הם לו זכרון נצחי. אדון ישראלי כבר ■חכה בקוצר רוח .על ,;הזדמנות השיחה הזאת, כי שיבה •בבר זרקה בו .אך י כבד מאד היה לו לעצב רוח אשתו ולזרות מלה על פצעיה, אנחנו כבר זקנים הוסיף ואיש לא יודע את ינמו לכן טוב אם נחליט מה לעשות עם •רכושנו, להנחילם להקןעלים, היקרים לגו בבנים או... אינני חושבת עצתך לנבונה כי, תמיד יחיה י « . ׳ ז־יב ׳ביניהם וגם אתי בלם אי אפשר לזכות וזח ייסוב 4 . קנאה ושנאה, לדעתי אם נמצא בין ה'פועלים צעיר או צעירה בעל נפש עדינה ,נקחהו לבן או לבת. —גם אני חושב בן. ■ י י : }ופרא טבא, צפרא טבא, אמר השמש בהכגסו, .. , . .. i בבר .הגיע שעת קריאת שמע של שחרית אמר , ' I / בדרכו י, יום יום, אדון ישראלי קם ממושבו והלך •לבית הכנסת. י י י י * י ׳* י ־ י* —שלום אמרו הפועלים בהכנסם.