Luaḥ erets Yiśraʾel
- Journal
- Luaḥ erets Yiśraʾel
- Volume
- שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912
- Date
- 1912-01-01
- Page
- Seite 72 - 73 (sequence 82)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 63% known words query
- IRI
…/4789469-6448710--4620-4864031- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
KS ' ־׳y החבמים והבחנים הגדולים 73 .-־לו.■ אי אפשר היה לו לבלי לבוא עש הגברי הטמא :דשא ומתן. אבל העובדה׳ שהחסידים היו נזהרים;•־ היתד׳ מספיקה להביא בלב העש את ההברה שהוא "עש לבדד ישבו; ובגויש לא יתחשב*, ובשום ■א־פן■ אינו צריך להתערב בהם ולהתבולל בתובש. עד במה גדולה היתה הרחקתם מן הנכרי יוביה :אמרו של ד ישמעאל "ישראל שבהוין לארי; עובדי עבודה״זרה בטהרה ה; כיצד! עבדם שעשה משתה ' V ־:;ו וזימן את בל היהודים שבעירו אע״פ שאובלי; •ש־תין משלהן ושפמו. שלה; עומד לפגיה; מעלה עליהן הכתוב כאלו אבלו. מזבחי שתים שנאם־ "וקרא לך• ־אכלת מזבחו" משעה שאתה קרוי לו'מעלה אני על אדלתך באילו היא מזבחו". י' * ובנדרים באלה והפצת ידיעת התורה הצליהו .־:מי הפרושים להציל את העש משט? ההליניות, ועם ־■:־־אל נשאר נאמן לאלוהיו ולתורתו! .■ . , ואולם _ אין ליחד בי גש פרצות,גדולות עשתה —ייניות בעש ישראל, רבים נטו בבל ילבש אחרי ת:מת י יון ויחדלו מעסק בתז1ת ה׳ וגש החנוך היהודי י היה לקוי מאד אצל המשבילע והאצילים, גש אלה אשי למדו קצת עברית' היתח ידיעתם קלושה, והיו ■■■:אלה ■׳שלא ילמדו במעט כלום בעדות המשנה על אדודל* ,:הנהנים הגדולים הבורים שהבאנו למעלה. י 1 י j _ . לוח ארץ ישראל 72 .חייהם, האגדה על דבר חנה ושבעת בניה . שנהרגו בלם על קדוש השם ומאנו להרבין גש את ראשם לפני:הפסל 1) יסודתה בעמק נשמת העם, ומציגו י בי. בימי מלבות הוררום מסרו צעירי ישראל את נפשם באמת להוריד את נשר רומא מעל, המקדש בי ראו .בזה השש עבודה זרה, וחיו מקומות בא״י שהחסידים נמנעו מבוא שמה משום הגלולים שהיו בהם לרב במו צידון ועזה 2). ׳׳, < , ביהוד היו בקיר כחל מבדיל בין ישראל לעמים הלבות הטומאה והטהרה, הנברי היה במובן טמא מפני שלא נזהר בעניני טומאה וטהרה ולפיכך בלי צרך גדול לא היה היהודי נבנם אל בית הנכרי, שבית ■הנכרי היה טמא׳ 3) גם בלים שלגברים השטמאיש 1 לבן. אי אפשר היה ליהנות מפירות של נירים, הלב ץ * של נירים אשור פן נתערב בו הלב ■טמא וגש השמן של עברם היה אסור, ורק רבי יהודה ובית דינו התירו את השמן, וביחוד נאסר יינם. וחמצש׳ ומטעם מדיני ודתי אסור היה. ליהודי להשכיר לגברי בית ומבי שבן ׳שדה. אמנם היו דברים שלא פשט אסורם בבל ישראל. היהודי הסוהר היה אנוס לעבוד על המצות והגזרות u חשמונאים בי. 2.> עבודח זרה י*ג א7 1.8• ע״ז פ״א מ״ח.