Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 52 - 53

•ר*.??ל•׳?®»,*, י- ״ י •? י. ••< ־V- *V ■&״£ 68 ממחזות חארץ האל חאדיר והנורא. אל האל הנצחי. כמשך כל חיום . היה מתחבא משרב חששש ומהמולות בני האדם בתוך^חמערח חאפלה, אך בנשף באישון לילה חית . . יורד אל תוך חים לטבל ולקבל עליו את רוח הנבואה, מה זח I עד שאני תפוש ברעיונות,,' ותנה איש לבוש ■ שחורים יוצא מתוך אחת הקערות ויורד לאט לאט, יורד שחוח מבלי לפנות* הצדה ישר עד שפת חים* שם הוא כורע ומשתהות ונעלם בתוך נלי הים הזועף, רנע חשבתי כי דמיוני הטעני, רוח ים חזק נשב*? השמים היו מעוננים ומראח הכרמל זועם מסביב, אין - חגה ואין זכר מילוד אשה. וחגה עלה האיש עטו®:•■; השחורים מתוך הים ובפסיעות אטיות, שחוח׳ עצוב עלה לאט לאט ישר אל הכרמל,; :.. תשוקה אחזתני לראות את פני האיש הנפלא הזה וארוץ אחריו ואביט. בו, והגה יהודי בעל «ים• חורים ופאות ארוכות ופרועות ועינים תועות׳ כשראני מהר צעדיו ויעלם בתוך אחת המערות הלכתי אחריו . ואכנס אל המערה והנח-מחזה נוראה?: .נגלה• לעיני: על רצפת תמערח המזוהמת ־ שרועים י1זודים זקנים וצעירים, נשים וטף, חולים בבל מיני מחלות הרוח והגוף-שוככים במערת אליהו הנביא באמונתם לחרפא. ע& שאלתי את השמש מי הוא האיש?Ü עטוף השחורים, «חולה רוח הוא, המאמין כי נזרקה.בו נשמת אליהו הנביא" ענני. :ו" er'׳ ju י•, . .־ז;־ ¥ לוח ארץ ישראל ' , *r י/י/ית*תז ־✓s'־׳*. -׳ חבאלהנפש מעמל כל השנה, ירדויגש אל בעל הבית הגרמני וישאלהו אם יש לו מקום בביתו בעדו ובעד משפחתו, •«אלך לראות*, השיב בעל־־הבית וברגע שב ויאמר: «מצטער אני מאד, אי; שום מקום, כלל' ובלל". העגלה זזה שוב ממקומה ותעלם. בו ברגע שמעתי את בעל־הבית מספר י לאשתו בהברה גרמנית־ שואבית : ,באו שוב יהודים, לעזאזל ילכו, אי אפשר להפטר מהם, אמרתי: אין מקום, די לי, יש לי כבר •יהודים לרב*.—לא ידעתי מה שחיה , לי. לבי נהפך בקרבי ומי הבירה נהפכו למים מרים מאכרים שהפכו את בני מעי עד להקאה. "נקומה ונלכה, ידידים, לא לגו הוא המקום הזה: לא לנו הוא ההר, הנחמד הזה—הכרמל". ובלב דואב, ובנפש מלא, יגון יד^נו מעל הד הכרמל. אכין,. הפסדנו שוב אחד המקומות י היתר יפים •ונהדדים בתוך ארצנו הקטנה והקדושה! היה כבר לילה ברדתנו מעל הכרמל אל שפת הים. הים רעש ולעומתו רבץ הכרמל «הגרמני" כאריה שרוע על מצע ירוק, שטוח עד חול חים.—בתוך •אחת המערות, אשר פיהן השחורות פתוחות אל הים התחבא אליהו הנביא ויתבודד, בהתעטף עליו נפשו על עמו התועה, ובהתגעגעו להתרומם מעל למעשי' יום־יום הפעוטים אל עולם האצילות, להתרומם אל ר - ׳VÄ, .,Ü ׳#m; St■■■' .; ■‘**».V. ■י', י ,v,i