Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 50 - 51

*> f׳ '׳ י: rp^T Ufr־* m Ä., |p |fe Ui'׳:' Hg* UfTi»!!“ ' ffafr'i Pf5,:> , . , '׳>«, ,־:׳.£,-&! »!& ',m •״■־$?׳, Bfr.. - : ■•׳.- .,»■vj»■!O<׳K jjj? a "ffe ‘ «מחזות הארץ אשר סביבותיהן.—אץ מזל לעמנו לימד לו יסוד• ■ נבון ואמיץ לבל יתפורר, ■ מה שאינו מתאים כלל• לכשרונו חנדול באמונת העתיד. שלו, במשיח. האגיח מחרה דרכה ■ותלך הלך וקרב אל• הכרמל והשמש השוקעת האירה רגע את מפרץ חים•. רחב הידים, מפרץ חיפה הנשקף׳ אל עמק ־יזרעאל.. "עיר העתיד* קוראים להעיר חיפה, ובאמת, תש נעים מתעורר בלב בשעה שקרבים אל חיפה, רגש המרחיב דעתו של’"אדם. אם הוא מתעורר למראה' שכונת הגרמנים השתולה כנן עדן או למראה ראש הכרמל הירוק, מעשה ידי הגרמנים, או מפני שנזכרים. את תמונת ,עיר העתיד" כפי שמצוירה .בידי .אותר האמן הגאוני בספרו "תל—אביב"—איך; שיהיה.' וחיפדן משכיחה לרגע את רחוב היהודים אשר בירושלם. על ראש הר הכרמל בתוך יער ברושים רועש, לפנינו הים רחב הידיס כשכדור'השמש האדמדם שוקע. בים ושורף את פניו, רוח הדים רטוב וטרי מלטף. על פנינו ובום בירה גרמנית בידינו, בלום יש תענוג. .׳■' ׳• ־ v*SlV‘״’ ■ י׳ V גדול יותר בעולם ן— בה כרגע שמלאנו את פינו בהכירה השמנה ,והקרירה, והנה עגלה טעונה משפחה יהודית עמדה לפני.שער הנן שבו . ישבנו, אבי המשפחה, יהודי 4 ,׳7,# ■׳ י .■ " .ו ׳,.••שן ■ ■**•$*&* ׳.־•'/'י; י' לוח ארץ ישראל 50 קיסריה ואמדת! איזה ערק חייסדפק כהן, חיים כנעניים, . עבריים, יהודיים, יונים ורומיים מקור חיים בבל כהו, תשוקה עזה ורעד נורא לחנות מן העולם, ועין רעה לבלע את כל היקום, ועתה הכל חרב ושקט נצחי, השקט הארצי—ישראלי שורר, שם, .והכרמל בהדר נאונו שופך את ממשלתו ממשלת החרבן על כל המישור המשתרע u לרגליו. ובהתקרבנו סמוך למול עין־דאך תתגלה לעינינו חורבה צעירה, קכר חדש שעוד ייח המות’ המחניק נודף ממנו., זוהי בית־חרשת לזכוכית הנבנה בכסף הנדיב הידוע,—ורגש של תוגה וכאב מתגנב אל הלב בראותנו בי אין מזל ליהודים להחזיק מעמד ’ ולבנות להם יסודות חזקים בארץ אבותם. במה יגיעות יגע העם הזה זה שלשת אלפים שנה. ויותר, ואף יסוד אחד לא יסד, אף פנה אחת לא ירה; בנו ונחרב, בנו ונחרב..וישאר העם תלוי על בלי¬¬ מה, וגע ונד בעולם הגדול, הולך ובונה לו חורבות ומיסד לו קברים. כלום יש אומה בעולם שיש לה כל בך הרבה חורבות וקברים באומתנו?׳— ולמחשבה הזאת מתעורר השפק: אולי בימים ■הבאים יהיו הבתים היפים, הנוצצים בלבגתם על ראש הר "שומרון* לחורבות גם הם, ונוספו הן על הראשונות.