Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 48 - 49

1:10*2 PS{••. •' •*f י Ä. , 40 ממחזות הארץ tjfesl fcÄ'Ä‘♦.־ חירום, בהתלקח מלחמה נוראה בין העם ונין חצר :; הצורר אותו, וילחמו בחרן! נפש וקול ענות נמרח וקול, ענות חלושה■ הרעיד את חאויר הזך חליפות. , ולחדו רעד חים וירעד.הכרמל לעומתו, אך, בין רגע^ בלע הקול ויהלף ויעלם וישב השקט הנצחי לשלט על הארץ הנצחית,. ויהי כלא היה. ■ הנח למולנו נשקפת חורבת קיסריה, הרבת עיך־דאר. ריוח של אלפים שנה מגדיל בין י התהוות שתי החרבות חללו, כי כבי לפני שנה עמדה המצודה החרבה י של עין־דאר אדניה תטבעו בתוך חים, ותשקף על מיסדי קיסריה! העליזים, וכמה מאות בשנים הרעישה קיסרות:י:' ההומיה את^האויר כשאונה והמונה.ובחייה הרומאים שכורי חנצוזון, שכורי תאות החיים, והאויר הנרגז \ דהטבשם מרוח■ החיים הקיסריים הכה נלים על השלד המאבן של עין־־דאר, ועתה מראה אחד לשתיהן ולא נכרה.הבכירה יעל פני הצעירה, וביניהן חורבת אטלית׳) הנראה לנו עד היום כשלד אריה מת. , י I * ' j I 1 " אכן . שם מת האריה האחרון"של עמנו, שמ־!| הועם הדק האחרון לקיום העם בארצו. עין דתת| '•׳<׳%־ »הב t!*!' *) "אטלית' היא מתקופת מסעי—הצלב, אולם: יז|£ אומריס^ששם היחה ביתר מצודת כרד ״י-כוכנא. ..Kv , .1 ,■ '? ׳*.:*, ■ mc i, ■ , ׳ 1 •׳־«■; ו * 48 לוח ארץ ישראל ’ ג. ל!ר ג ל י הכרמל. את נפשי חהרבה בים טבלתי ואשקיה. את נפשי ■ החרבה סחורב אבק ירושלם וחגחנקח מחאויר הירושלמי ׳המעיק החיתי בטללי חים הגדול שלשה ימים רצופים ותחיה, ועיני העיפה ממראה לבנת אבני סיד אשר בל בתי ירושלם בגורם ■ מחם חיתה למראה תכלת הים. הנה מתנשאים אנו על בלי הים באניה המפלסת לה את דרכה בנעימות, ורוח זך וטהור, בלי תערובות התרבות האנושית, מנשב ומרוד, את נפשי. רק בברת ארץ בין יפו וחיפה- מהלך של שעות אחדות אפילו באניה זוהלת כאניה שעליה אנו נמצאים, ובכל זאת •במה גדול הוא ערך הכברה, הזאת לנו ולדברי ימינו. עוברים על פני שפת הארץ הזאת וחורבה אחר חורבה מתנלה לפנינו, חרבות המעידות על גבורות עמנו ועל חולשתו, על ■ מעלותיו ועל חסרונותיו, חורבות שהיו בזמן מן הזמנים מרכזים נכבדים להעם העברי, חללו נחרבו ומרכזים ,אחרים ß . ׳.■■..־ | נבנו תמורתסד זו מול זו נשקפות החרבות קשבות חללו, היו ימים שגורל בל העם היה תלוי כאהד ■»״״ י, י המרכזים חללו ונהרי נהלי דם׳ זרמו מתוכם אל חים התיכון ויצבעו את קצף גליו אדמדם, חם המה ימי