Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 46 - 47

ממחזות חאר* י ״/-יי✓' ✓%־־׳׳ •בהברותיו חחדות, ובצלצול דברי התקוח על ביאת בשיחם נדמה לי' לשמע הבלים: אנחנו האחרונים •;לי אדמות, אתנו ימות השבט העתיק חזה, שעמד בשלשת אלפים שגה בקשרי מלחמה ננד כל התלאות.-י זרם החיים של שלשת אלפים שנה עליהם ולא יכל להם; בסלע מוצק נשאר השבט הזה. בסלע מחובר אל ההר האיתן, הר גריזים.!±צבח היה נשאר העם הקטן הזה בין המוך התרבויות הממלאות את הארץ הזאת, וכל בה שבעולם לא חיה •בול להזיז אותו ממקומו ולהכחידו מתחת השמים ובבר /שרשה בלבו הדעה, והאמינו גרי אריות אלה .כי לנצח יחיו,—והנה קמה בתוכם רעה.־־לא שערוה; רקב שולח בשרשם ויבולו, עלים עלים נובלים ונופלים מעל העין הנרקב הזה ועלים חדשים לא יצמהו במקומם; עוד דורות שנים שלשה, עד האי•« . האחרון, שישאר יושב, .בדד בבית התפלה החשוך והעצוב ויחכה- למשיח השומרונים, למשיח בן יוסף I החוקרים אומרים סימן לעם מזדקן והולך לממ/ד־ כשזבריו מרובים על נקבותיו. וסימן לעם רענן מלא כדד־היים, כשגשיו מרובות על אנשיו. אם מבחינה זו, הנה עם היהודים בטוח בחיים ארוכים, כי על p בנות ישראל מרובות במספרן על בני .ישראל, ואם כן, נהיה ונזכה.לביאת משיחנו אנו, משיח בן־דוד. 46 לוח ארץ ישראל אנחנו רק אנחנו בני ישראל!אנחנו רק אנחנו שומרים את התורה כהלכתה, טומאה וטחרה, הלב ודם. v אבל היהודים לא, בי על כן נטו מן התורה וימצאו לחם תחבולות להקל מעליהם. אנחנו עתה המעט. מכל העמים בהחלט, רק קץ נפשות בכלל I אך •רק מתוכנו יקום המשיח, משיח בן יוסף. אנחנו לא נעזב את שכם• ואת הר קדשנו והר הנריזים הר הברכה,. כמו שעזבו היהודים את ארצם ומקדשם!״. "אך הלא פוחתים והולכים אתם באין לכם נשים״ אמרתי. . «בן, בל הבחורים הללו, שאתה רואה, אין להם נשים', השיב הבה; הגדול. .וכי יש להם שום תקוה להשיג נשים?" "לא! היהודים:אינם• נותנים לנר־ מבנותיהם, וגכ1■ הערבים לא יתנו",. השיב הכהן בעצב. ונזכרתי, במעשה שהיה ופתה בחור שומרוני נערה יהודית,. להגשא לוותקם מהומה גדולה בין היהודים עד שהוציאוח מיד השומרוני. - . ' ולפתאס הרגשתי, ולא ידעתי את נפשי, כ¬ מות שורר בבית הזה;. כי המות עלה ויאחז בהשבט הזה ויקונן בלבו. יאוש נורא ■נשקף,. מתוך עיניהם בשעה שהכהן הגדול נמר בקול עמוק, חזק ורועד