Mannheim
Compact Memory

Luaḥ erets Yiśraʾel · 1912-01-01 · שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912 · p. Seite 44 - 45

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Luaḥ erets Yiśraʾel
Volume
שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912
Date
1912-01-01
Page
Seite 44 - 45 (sequence 68)
Language
Hebrew
Belongs to
journal volume
OCR quality
50% known words query
IRI
…/4789469-6448710--4606-4864017
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

jap«■** .׳ ■***׳* y.S'■ פמחזות הארץ p• m.-'■ M *■זי• ®־י:.. V" m:: *v.; yv-1■ ינותי מת שכתוב בתורת ישראל : במופלא ממך בל תחוש. במה תפש י לב בני האדם לחנית את •* * ד,מבע המברכת ולעסה במה שאחרי הטבע, בטח שלמעלה מן הטבע 'ודממה. ממנה.' שומרת הנן, ערביה שזופה, הגישה לפנינו פרות שתלשה בעדנו ותרד העינה ותשאב כדה ונאכל ונשת ־;שכח לרגע קל גלות ושאלות היהודים. * * י *;מהחיים המלאים האלה, מהעולם חזה'־ הפורח ־צומח ונושא פרי הלולים, נכנסנו אל חיים נרקבים; אל עולם מתנונה והולך למות, — מההוה המזהיר הנודף ריח נחוח, ריח נן עדנים מרוח נפש ובשר— . •1העבר הכהה׳ שטעמו סר וריח מות וכליון, ריח מחניק נפש נודף ממנו,— מהפרדס הנחמד ירדנו — . אל תוך "הגיטר של השומרונים. הגיטו הזה מזכיר את הניטו החברוני ומזכיר את חגיטות היהודיות שבו ישבו. היהודים באסורים בכלאי; כאלף שנים, דרך מבואות חשוכים ומעופשים הגענו אל חצר צרה ומוקפת בבתים גבוהים, אין שמש, אין ״■ אויר. יי, חכהנים ־ הנזירים ישבו ממולנו, גבהי» קומה : ופניהם פני שמים, עברית דברו וכמעט חשבתי אותם לאנשים ״משלנו* — אך לאי״אנחנו מבני יוסף!; : 'U'■ ’ * * ־£W* י ■ '0 י' ,:Wis3 לוח ארץ ישראל 44 * הר הברכה והר הקללה! ההר המכוסה ירק. גני! ־ ועצי פרי; ההר אשר ממנו.־ נובעים טעינות טעינות מים, המפכים מימיהם הזכים בבדלח ומתפתלים ומשתפכים תחת רחובות שבם, תחת בתיה ושוקיה ויורדים וננרים אל תוך העמק הגדול, המשתרע בי; ההרים האלה. ההר המברך המעניק לתושבי העיר ־מכל טוב הארץ, ממשמניה ומטעדניה בשפע רב, הר הברכה חזה הוא הר נריזים. וההר העומד לעומתנו נזוף ומרח שחורה מכוסה בקוצים, ודרדרים היבש וחרב כםל*ע מדבר, חחר המקולל חזה הוא הר עיבל. , ׳ באחד הפרדסים נכנסנו וישבנו תחת צל התאנה, עצי שזיפים ורמוגים, תאנים ותפוחים מלאו את כל .חנן וישלחו את פארותיחם ויאחזו זח בזח עד כי חיה בל הגן כסכה רפודח ורהוטה. וממולאה מכל מיני פרי, ומלאה מכל מיני צפרים שקננו בענפי העצים וימלאו חאויר הנעים והזך ’ בצפצופיחם ובשיהתם, ובחשחרעי עי מצע דשא רך ומבטי עיני נעוצים בים של פרות נותגי ריח, אז'שכחתי לזמן קט את התבל ומלואה, שכחתי כי יהודי גלותי אני, בן לעמא פזיזא, לעם שעיניו נעוצות תמיד כשמים כאותו משורר; לעם האומר : סדנא דאדעא חדי הוא. . . יי׳■.׳-■׳' . .חשתי במקום הזח את החיים הטבעיים ואז «’■!t*‘״ «<«»*’««»,*11*;,,.Wt׳. •/׳ י

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.