Luaḥ erets Yiśraʾel
- Journal
- Luaḥ erets Yiśraʾel
- Volume
- שנת התרע״ג - שנה שמונה עשרה - 1912
- Date
- 1912-01-01
- Page
- Seite 42 - 43 (sequence 67)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 55% known words query
- IRI
…/4789469-6448710--4605-4864016- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
*חייייי *יי• ־r״r ^'"״־י י-'fr**“■****'?+.$*•.^ןן|ןן^---^י-י^ו^|>^ «4•?-,;,.y• * 48 ממחזות הארץ •י־;« J./fV B:>C. *ff' 1 M:. ך 'דרך>!המרבות והמלחמה לקיום הנפש. עם טבעי? היה ישראל שהתפתח בדיך טבעי כשלש תקופות, ילדות שחורות וזקנה, ,צמחו פרחו ויבולו. עם. הקשור ■ בארצו ואת בל בה חייו. הוא יונק, מטבור■ ארצו, י ובל היות בו הבה נלחם בעד י קיומו ובשקפצה עליו הזקנה ולא היה יכול לעמוד בפגי כהות עמים צעירים ורעננים אז מת, אבל מות גבורים על שדון המלחמה, וארצו היתה' קברו. עגלתנו יצאה מבין ההרים הרי אפרים, ובבואנו אל הכבר הנרחב מלא שדות בר ודשא המשתרע מהגלגל ועד הרי גריזים, ועיבל האיר לנו השחר. את חלקת השדה הזאת, קנה יעקב אבינו מיד אבי שכם,*. באמת חלקה יפה ויעקב אבינו סוחר פקח היה. ריח השדה והדשא הרטוב מטל שהפיח בפני, מןדבקר קריר.העיר את ך(וזי %דמיונות הליל. הלכנו. הלך• נקרב אל הר גו־יזים הנטוע עצים וזתים ולאלולו הר עיבל האבל, חעטון6 שחורים וראשו מכוסה -.בעבי לילה., ראש הר גריזים היח כבר מזהיר בקרני שמש י‘* י י בקר זהר עייל עודנו מכוסה ערפל, ולארך העמק בין שני ההרים'האלה המלא גנים ופרדסים נחמדים 9 ־ עשינו דרכנו, ויזרח לנו השמש בבואנו אל תוך העיר שכם. ״ ■ . * מ "1י•*■,«,•' לוה ארע ישראל 42 “ / Ii> I U .־ן *•..**. ־׳ ׳ ־׳./ ׳ •V'.'./rv/ */,־^ ׳,־/•/.jr׳ -,.״׳.•״׳•־׳.V ׳,*׳ .'/.A ^י/ ־; 'יי H ׳ והמלאה הודר אל ־ אזנייו^ממש כהכרת הכהנים . •השומרונים בדברםעברית^ה טבעית היא השפה הזאת,• j\ מה הזיות וחודרות הן חברותיה .,, ומה מצלצלות ■אותיותיה; והן כמים:חיים, כמי מעין זכים וקרירום ביום שרב, לעומת צלצול הדבור העברי החדש היהודי, י: שטעמו כטעם המים הפושרים, סי גשמים שאובים, , על גפשעיפה. יי״: . ׳■• ' ־־! <. י ' בין שני הרים בעמק, גגלה י כפר הבנוי על ) * ' , .' **.׳ ■ירובסי ההר ומצדו׳ עומד הגורן ואור הלבנה■ הכהה . חודר אל תוך האהל שם. האין זה גדעון האיש ההוא העומר שם וזורח חטים i מה חזק הוא, גבה הקומה ושרירי גויתו, החשופה מה מוצקים המה! שערותיו שחורות ומתלתלות; הנחו ממילא. שעלו׳־הטים ובכה זורה למעלה והסדן . מתפזר והרוה י הרטוב; מלא־־טל* .■נושא אותו־זטפזרו על׳׳ ההרים. אך ■לא! הלא גדעו; היה.חובט חטים ב ג ת, בהימים ההם כשמדין*ועמלק נובני קדם היו עוד בחיים. במה נבלל ישראל העתיק :מיתר עמי המזרדו? ׳מטיף מפורסם ■אמר.בזה שכבר י■ •אז השכיל גדעון לחבט חטים בגת כדי להגים מפני מדין. בני ישראל היו כבר אז מנומסים בהיות אשר י שכניהם היו נעים ונדים. שזופי שמש׳ עזי נפ ט, פראים; - ובדואים. אך האם לא. עשו גם בגי ישראל■ תועבות .! ■ויפריעו חק ומוסר, תורה ומצוה? על זה עונים כי; M i * mmms