Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 140

ממזרח וממערב 140 מה תחפצי מותי והן אחפוץ אני שנים להוסיף על שני חייך (ריר,"ל) נם בהסטרדי תתלהב אש האהבה. אבל דמעותיו תכבינה מעט את האש הזאת. סעם ישרף לבו באש החשק וםעם יטבע בים הדמעות: מימי דמעות לןזןה אשך וגם אבני לבבות שחקו 9י5:ך באתי באש חשקך׳ ומי בכיי אהה! לבי בדמעותי וגחליך. (ריה״ל) התימני ימות בעד האהבה ויבקש בקול נשוה את אהובתו כי תבכה על חלל אהבתה ומותו יהיה נחמתו, ואחרי מותו לא יאבה להרגיש כאב האהבה. והספרדי יתחנן אליה כי נם אחרי מותו תפקד אותו לטובה ותדווש נם בשלומו למק יתעורר לתחיה. ונם בהיותו קבור בשאול נם אז ישאל בשלומה אם תזכרהו או אם תבוא לבקר את קברו והוא ישמע את קול צעדיה: קול פעמון זהב עלי שולןך (בבואך לבקר קברי) או תשאלי לשלום ידידך׳ ובשאול אשאל בדודיך ושלומןך! הלאה יאמר לאהובתו: פקד - ביום פקדך להיות חללי חשקך ויום בו יחיו מתיך - (נם:) נפשי להשיב אל;רה׳ כי ביום נסעך בצאתך יצאה אחתך,)(הניל) בהתימני נראה כי א ש האהבה תעוררהו לשים קץ לחייו ולמות מות נבורים והוא יתמרמר על זאת ויאים את עוכרי נפשו כי דמיו .יצעקו חמס ושוד׳ עליהם, אולם הספרדי ישב בחבוק ידים, רפה כה ואיך־אונים ורך האהבה ונעימותה ימסו לבו, דפי אהובתו ישפוך את דמיו: אכן עלי ש5$ך ך$י לבי־ שני .עדים: לדדלך ושפתותיך. איך תאמרי: לא כן! והם עד דעלי ךמי ועל כי שפכו;דך. (הנ״ל) י) חוא סבקש סאחובחו כי ביום פקדה לטינח את חללי חשקה וביום יחיו כל אלח אשיי טחו בגללה, תפקד גם נפשו להשיבה אל גויחו; וחמליבח עוח ונחדרח. אולם חחכם חרכבי יאסר בחעו־וחיו על חשיר חוח: "חללי* רבים במקום יחיד, וכן גם בסוגר ,מתיך* רבים במקום יחיד. תרכב* חושב כי חריחיל בון לנפשז בשתי המלים חאלח, אבל אם נאמר כזאת אז יחסר חעו והמריבות בבתים חאלת וחדברים יחיו כפולים בלי כל בורך.