Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 139

השירה העברית והערבית 139 יעמדו שני הדברים האלה: אהבה או םות! אם יצליח להלהיב את לב אהובתו כאש האהבה מוטב, ואם לא — יבחר במרת! הוא ילחם בעדה בבל מאמצי כהו. ישתמש בכל, האמצעים האששריים כדי לקחת את לב חשוקתו, יצא לקרב~ ימחץ את אויבי משפחת אהובתו. כי הוא משתדל למצוא חן בעיניה במשעלותיו ולא בדברי אהבה זעגבים. ואם נם לפעמים יתגבר עליו היאוש, לא יבחר .במות על פאת ערש־ כי אם במות נבורים על שדה המערכה■ וואת תהיה נחמתו ונחמת אוהביו ומוקיריו. והנני לתת לך ציור מרוח האהבה העזה אשר תעורר אח לב האוהב התימני לעשות נדולות ולהראות גבורות: ענתר יאמר לעובל אהובתו: אל סערת נלי ים המלחמה למענך אבוא, וזכר שמך יהיה כעוזרי■ והוסיף בי כח ואון להתרומם על טרומי קרני ההצלחה והאשר■ בשמך אלחם באדבי אביך ושבטך■ וצל תמונתך יחזקני ויאמצני להשיב קמיהם אחור. עובל! אל תדמי בנפשך כי אתן מנוח לנפשי טרם אשיג חפצי בך! לחום אלחם בנללך כל ימי חיי עד אשר אמצא חן בעיניך ובעיני אביך ועטרני בעטרת אהבתך ואת תתני לי ידך כאשר נתת לי את לבך. או כי אפול חלל על שדה קרב לרנלי אויבי אביך■ ואו — מרה תבכי ותתנודדי לראות את קרבן אהבתך שוכב לרנלך■ מתבוסס בדמו, וקול דמיו צועקים חמס ושוד על אביך ועל שבטך! (לא נדפם עוד). ויהי בראותו כי בני שבט אהובתו■ אשר היה נם שבטו■ לא הטו אליו אזן קשבת למרות אמון רוחו להם ולמרות חרפו נפשו למות בעדם■ ויוכיחם בדברים קשים, ולא בקש למשוך אח לבם בדברים רכים ובדברי תחנונים; ויהי כאשר הכבידו נם אז את לבם ולא חפצו לתת לו מאדו התלקחה בלבו אש השנאה להם■ וכמעט שנטר אמר בנפשו לעזוב אותם■ אבל אהובתו היושבת בקרבם תעצרהו אצלם ואז יאמר לבני שבטו: ולולא עלמה באהליכם יושבתי לא בחרתי" אף יום׳ במשכנותיכם לשבת! והנה ממש ההיפך נראה בשירי הערבים הספרדים ובשירי,.העברים הספרדים. אשר חקו את הראשונים. רבי יהודה הלוי יאמר לאהובתו: לא תדעי כי אין לדודך מזמן בלתי שסוע קול שלומותיך? ' לא אדעה אם בין צלעי נעצר לבי ואם ילך ל?9?גיך• האהבה הרפתה אח לבו עד אשר לא יוכל עשות שום דבר. ואין לו בחלדו בלתי אם לשמוע קול אהובת. נם מסופק תא האוהב אם יש לו לב והוא עודנו נעצר בין צלעיו או הלך אחריה. ואיך יוכל איפוא אוהב כזה להיות אמיץ רוח בעת אשר רוחו מרה מעליו מרוב כאבו ואיך יחזק לבו בעת אשר לבו איננו עוד בקרבו. התימני יבחר מות לנפשו אם נואשה תקות■ אולם הספרדי יחפוץ בחיים אף אם מלאים הם עצב ותנה ועוד יתאונן על אתבת אשר תחפוץ במות: