Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 138

ממזרח ומסערב 138 ולוא ידעו זאת׳ מנעו תנומה מעפעפי אהובה לשלומי דורשת. הראשון מתאונן על עוכריו כי. הסתירו סמנו את אחובחו בחדרי חדרים ער שנם הרוח לא תוכל לחדור שמה למען הביא לה את שלומו. והנה בא השני ויאמר כי צוד. את הרוח אשר תנלה אליו בחלומו לעבור נם בחלום חשוקתו, למען תוכל לראות תמונתו, אך ירא הוא סן יודע הדבר לעוכרי נסשו ואז ימנעו שנה מעפעסיה כדי שלא תוכל לראותו בחלומה.• ובשירי התימנים נמצא נם רעיונות הדומים לרעיונותיהם של משוררי כתבי הקדש. אחי כלןב, למשל, בקונט על אחיו יאמר: כלב אחי ז הלא תענני עת בשמך בקול אקראה. אך הן שוכני אשמנים לענות לא יוקלו ואיך לשמוע קולך יחל איחלה? נם בחרודי מהתלוחיהם ולענם המר עולים הססררים על _ התימנים, ומאלה האחרונים לא נודע לנו משורר שטן בלעדי חפרה (עיין אורותיו קדמוניות הערבים צי 20). אכל נם הוא לא היה בעל חדורים נמרצים אשר חדרו עמוק ללב האנשים אשר החל בהם. הערבים מסםרים עליו כי לא היה איש בארץ אשר לא שסהו מטרה לחצי שנוניו. ויהי כאשר התעוררה בו תשוקת ההתול ולא מצא לו איש אשר ישלח בו חציו השנונים, וישפוך את לענו על נפשו הוא באסרו: שפתותי י^האלם היום מ*ןנו ולדבר און׳ חו#י בי האיץ יאיצו אך'למי אלעג ובמי אהתל לא אדעה לכן רעיונותי בי יתרוצצו אבל׳ אהה! פני מה נבזו מה נת?נבו לא תואר להם ולא הדר אחטך־הו לכן מארתך ה׳ עליהם הקיאה וקללתך בי לעולם הרקיצה! והנה בעוד דבר אחד נמצא שטי והבדל רב בין התימנים והספרדים, והוא בשירי האהבה. הערבי חתיטני לא ירבה לתטת אהבים ודברי ענבים באזני אהובתו, הוא לא יתארנה בתור סמל האהבה הרכה והנעימה, כי אהובתו היא סמל האהבה העזה בעיניו ואש האהבה הזאת.לא תאכלהו נם לא חרפה את לבו. הוא אינט חולה האהבה כי אם נבור האהבה. כי אשה תלהיבו. תאמץ את לבו ותחזק את ידיו. התימני לא יבכה נם לא יאנח כסוג לב וכאיש אין־־אונים, לא ,ירבה להתחנן אל אהובתו כי תרחם עליו נם לא יתיאש בראותו כי תפנה אליו ערפה .כי עזה במוח אהבתו■, ולער עינין ,.