Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1899-01-01 · חוברת ד · p. Seite 137

1 השירה העברית והערבית 137 בחרב היונה בלדבר, גלי טות יקערו וברומח חתף וקטב עליהם התנפלתי הוא רמחי אשר מאז נולדתי על חיקי בערסי שע^עני לוא ביד חלש נתון אתנהו מאימתי כפירים יגורו• ועת בחשכת הליל שומם אהלכה יאיר לי דרכו וממבוכתי יוציאני ועת במערכות אויב אלחמה סוחר לקנות נפשות נבורים ח־זי• (וזעירים האלה והבאים אחריהם ליא נר8סו עור) נם הסשורר הנשנב עסרי בן קלשום (ראה אודותיו בקדסוניות הערבים צד 83) ישריו על המרה בסשרו את שרשת גבורות בני סשסחחו בשירתו הנתלה הידועה בשם אלמעלקה ובסופה יאמר: וילד עוד טרט י^טל $נו - גבורים םמגויחילו ירןנדו ואבירים לפניו יכרעו.יקוח! והנה נם אם נמצא הפרזות והנזמות שיריות כאלה, ככל זאת אינן מופרזות באותה מדד. שנמצאן בשירי הספרדים. אבל לעומת זאת עולים שירי הספרדים במליצחם על שירי התימנים. נם בפרק שקוראים לו הערבים אלאגאזי, הרבו הספרדים לעשות נפלאות ונם בזה הם עולים על התימנים, והוא שמשורר אחד יאמר בית אחד ובא השני והשלים את רעיונו באופן נמרץ ומלהיב, או כי יספח אליו בית אחר רוסה לו בחרוז ובמשקל ובו יהנה רעיון אחר המחזק את רעיון הבית הראשון. למשל: אחד המשוררים אמר את הבית הזה: אמרתי לתח: •שאי שלום ליעלה, נפשי מו־נשי ח#קה רועשת׳ י אבל עולרי במסתרים הסתירוה והרוח לא תקרב אליה לגשת. די,י כשמוע המשורר מאני אלמוקנם אח דבריו ויוסף לאמר: נאנחתי, ואת צל - ,יצירי) צויתי לעבור בחלום צביר, מתיאשת *) בערבית £יף ובן יתרגמו חם*ררים את תמלח הזאת בענרית ("טנענחם <ל*י*ורכם סייועי*. ריח׳יל).